השאלה היחידה שנותרה לי לאחר שמיעת הרעיון של הרב גרוס הייתה:
למה עוצרים בשמונה ימים?
מילא, לשיטתם של בית שמאי, ה״תוכנית״ היא לכלות את האיום בשמונה ימים - ובתום שמונה ימים אין עוד איום לכלות.
אבל, לשיטת בית הלל, האם מובטח שבתום שמונה ימים תושלם המלאכה? יושלם החימום, ויחוברו הלבבות?
אלא להיפך - העצירה בשמונה רומזת שהחיבור הוא תהליך מתמשך, שתמיד צריך להשקיע בו, והשמונה ימים הראשונים בסך הכל מסמנים את הכיוון…
נתחיל בחימום, בחיבור - נתמיד בכך במשך תקופה מסויימת, ואם יסתייע בידינו - נתחבר לשונה.
וגם כשנצליח - אי אפשר להפסיק, כי בכדי לשמור על חיבור אמיתי - צריך תמיד להשקיע…
יישר כוח לרב כרמי גרוס, על הרעיון, ועל מלאכת הקודש שהוא עושה.
קישורים לחלקים האחרים: