top of page
Writer's pictureReuven Sherwin

מחשבות בעקבות הרצח של מוחמד אבו-חד׳יר, ינוח בשלום על משכבו, חלק ראשון מתוך שלושה


אמרנו שאנחנו שונים.

שהם כאלה, ואנחנו לא.

שלא יעלה על הדעת שאצלינו מישהו יעשה דבר כזה.

אז אמרנו.

וכנראה שבכל זאת, ולמרות זאת, מישהו אצלינו עשה דבר כזה.

ועכשיו, אנחנו מסבירים לעצמנו שזה שונה. שאומנם כנראה יהודי עשה את זה אבל מי שעשה את זה, הוא חולה נפש.

שיהודי שחטף ורצח ערבי, על לא עוול בכפו, הוא חולה נפש.

אז אקדים ואומר שני דברים:

1. אני משוכנע שכל מי שרוצח, יש לו פגם נפשי.

2. פגם נפשי כזה, אינו מהווה סיבה לפטור (או הקלה כלשהי) מהעונש החמור המרבי האפשרי.

או במילים אחרות - I couldn’t care less - רצחת, אז תישא בעונש המקסימלי.

ועכשיו נחזור לעצם העניין… אמרנו (או חשבנו, או קיווינו שאנחנו שונים)…

וגילינו שלא? או שאולי כן?

ועכשיו מה?

0 views0 comments

Comments


bottom of page