חלק ראשון חלק שני חלק שלישי כשהאדם קם בבוקר, בתחילת היום - מה הוא מקווה לעשות? לברוא, ליצור, לעזור, לתמוך? מהם התקוות והשאיפות ליום, לעצמו, לסובבים אותו, לעולם? ובמהלך יומו, מהם דיבוריו? מה היא השפה בה הוא משתמש? הוא מדבר בצורה מכילה, בצורה מפרגנת, בצורה מכבדת? האם היו אילו דיבורים של אדם שחלומותיו ותקוותיו הם לברוא, ליצור, לעזור, לתמוך? ובסופו של יום, מה עשה? האם מעשיו תאמו את השאיפות והתקוות מהם התחיל? האם היו אילו מעשים שהלמו אדם שדיבורו הוא דיבור מכיל, מפרגן, מכבד

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי בשלב הזה, אנחנו מנסים למצוא הבדלים, מנסים להצטדק ולהסביר שלמרות שאנחנו קוראים קריאות מתלהמות, על גבול ההסתה, ולמרות שמאיתנו יצאו רוצחים שפלים - זה שונה. כי הם התחילו, ואנחנו רק המשכנו. ואצליהם, לא מגנים, או מגנים בשפה רפה, ואילו אצלינו מגנים מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית. אבל, אני מודה שלא נוח לי. לא נוח לי ״להסתתר״ אחרי הבדלים. הייתי רוצה להפוך את התחרות של ״מי יותר צדיק/רשע״ לעיסוק בעצמי. איך אני מגדיר בן-אנוש שהוא נזר הבריאה. לא מושלם

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי אמרנו שאנחנו שונים. שהם כאלה, ואנחנו לא. שלא יעלה על הדעת שאצלינו מישהו יעשה דבר כזה. אז אמרנו. וכנראה שבכל זאת, ולמרות זאת, מישהו אצלינו עשה דבר כזה. ועכשיו, אנחנו מסבירים לעצמנו שזה שונה. שאומנם כנראה יהודי עשה את זה אבל מי שעשה את זה, הוא חולה נפש. שיהודי שחטף ורצח ערבי, על לא עוול בכפו, הוא חולה נפש. אז אקדים ואומר שני דברים: 1. אני משוכנע שכל מי שרוצח, יש לו פגם נפשי. 2. פגם נפשי כזה, אינו מהווה סיבה לפטור (או הקלה כלשהי) מהעונש החמור