Search Results

אתה לא איתנו - אבל תמיד פה. המוח לא קולט. הלב לא מאמין. המילים לא באות. ונזכר בחיוך. ונזכר באמונה. ונזכר בראיית הטוב. היית רוצה שאחייך. ושאאמין. ושאראה את הטוב. ואני מבין מה צריך לעשות. אבל עוד לא מסוגל. לזכר הרב רונן נויבירט ז״ל. כ"ב בכסלו, ה'תשל"א – ט"ו בניסן, ה'תשפ"א You're Not With Us - But Always Here The brain can't grasp it. The heart won't believe it. No words come to mind. (I) Remember his smile. (I) Remember his faith. And (I) remember him always seeing the good in everything. You'd want me to smile. And to have faith. And to see the good. And I understand what you expect me to do. But I just can't do it. Not yet. In memory of Rav Ronen Neuwirth Z"L December 20, 1970 - March 28, 2021

What is the reason Exercising is Easy and Losing Weight is hard? It's quite Simple (and obvious). In order to start - and continue - exercising, you "only" need to "be strong" once a day, possibly a couple of times a week - and for a short period. Maybe 30 minutes, maybe an hour. But that's it. On the other hand... In order to start - and continue - losing weight (or eating healthier, or spending less money), you need to "be strong" 24/7/365 - because the temptation of food (and calories, or junk food) is always around you. Obvious, no? A a life-changing commitment is super-hard. An on-going commitment is much easier. (It almost sounds like a mistake - but I just re-read it. It's not.) Just set your expectations accordingly, and you won't be surprised.

In an ideal world, people understand each other. In the real world - they don't. So... The other day, I had a conversation at work, about some test I wanted to perform. We agreed I'd send a brief email explaining our conclusion. She shared the email with some other stake holders. Someone replied and involving someone else. This person had concerns. We opened our own email thread. I wrote an email, offering details, and explain why there was no need for concern. Now that really got them concerned. The next email explained to me, in details why they are concerned. My next email... (and you got the point, right?) Every "Let me just clarify" email just added to the confusion. Which led me to my Pearl-of-Non-Wisdom: An Email Explaining a previous Email - Adds Confusion Email can be good. But when it's not - every "improving" email usually adds to the confusion. Now it's time for the doomsday weapon - talk!

The Dominos are Falling! I assume we've all enjoyed one of these amazing videos, prepared by people sharing with us the excitement of triggering a domino effect - you knock the first domino (or whatever contraption you use) - and then - an amazing "story" unfolds as one element knocks the next element into action - one wow after the other, and after some time - we're all done... But - what happened before the first domino was knocked over? Do you realize how many hours (days?) the team worked to set up one domino after the other? how many parts failed by mistakingly knocking over a domino, that knocked another one over, etc.? Not to mention the long time of planning the effects, and how the effects come along together? I'll state the obvious "common sense": ⇒ Before every achievement there is so much work done. Planning. Preparation. Execution. FAILURES!. And more Planning. And more Preparation. And more. And more. And eventually - with a lot of determination - the work "comes together". So the Domino Effect is amazing. Justifiably so. Just don't forget the investment BEFORE the Domino Effect. And what happened after the final domino fell? Yes, of course there's happiness, and joy, and celebration and toasting and partying. All justified and well-earned. Can you imagine the MESS the team faced? All of those dominoes need collecting, sorting, packing... Lots of work. I'll state the obvious "common sense": ⇒ After every achievement there is yet again more work to be done. Your work doesn't end once you're reached your goal. Enjoy the moment. Celebrate the achievement. Breath. And now - get on with your life. Prepare for your next achievement. Thoughts? Feedback? LMK.

[Original Post in English, if you prefer] [תורגם מאנגלית - אם נוח לכם באנגלית - אז בבקשה...] עוברים את התהום - בקפיצה גדולה. צריך ״פשוט לקפוץ למים״. הדרך מורכבת - מהרבה צעדים קטנים. את הדרך עוברים ״עקב בצד אגודל״. [בעקבות משוב מאחת המבקרות הנאמנות, יש דוגמה מעשית בסוף...] לא מזמן, נקלעתי לדיון על איך לחולל שינוי, לתמיד. הנושא היה איך מתחילים שינוי (מרזים, מתחילים לעשות כושר, לומדים שפה) - ומתמידים בו. שתי העמדות שהוצגו בדיון היו האם ״צריך פשוט לקפוץ למים״ - או ״עקב בצד אגודל״. אחרי הרבה חפירות (שאחסוך לכם) הגעתי ל״תובנה״ הבאה: צריך פשוט לקפוץ למים - ולהמשיך עם עקב בצד אגודל. צריך לעשות קפיצה גדולה - ועוד המון צעדים קטנים. אסביר למה כוונתי. אם לוקחים קפיצה גדולה - אם ״פשוט קופצים למים״, מסתכנים בהגזמה, שתגרום לנו לנטישה מהירה. אם עושים צעדים קטנים - ״עקב בצד אגודל״, מסתכנים בהתקדמות איטית מדי, שלא נוכל לראות או להרגיש שום הבדל, מה שיגרום לתחושת ייאוש - ולנטישה. הפיתרון הוא פשוט ״גם וגם״. גם קפיצה גדולה - וגם צעדים קטנים. כשאנחנו רוצים לחולל שינוי, שיחזיק מעמד, להחלטה שלנו צריכים להיות שני המרכיבים הבאים: ״פשוט לקפוץ למים״, לקחת קפיצה גדולה, לקבל על עצמינו התחייבות נקודתית שהיא יותר ממה שאנחנו חושבים מסוגלים - החלטה שתוליך אותנו לתחילת הדרך לשינוי - שתראה לנו שאכן - אנחנו יכולים. ללכת ״עקב בצד אגודל״, ולעשות הרבה צעדים קטנים, להכניס ללו״ז שלנו - בתדירות גבוהה - פעילויות שתומכות בשינוי שאנחנו רוצים לחולל, כאשר כל פעילות הינה מספיק קטנה שתוכלו לעמוד בהתחייבות - וכך ״לקבע״ את השינוי ולהפוך אותו להיות חלק מעצמכם. פשוט תקפצו למים - ותמשיכו ללכת עקב בצד אגודל! בהצלחה... למשל, אם השינוי הוא להתחיל - ולהמשיך - לרוץ, אז: להחליט שרצים החל ממחר! (או אפילו עכשיו) וכמה פעמים בשבוע (לפחות 3 - כי פחות מזה קל מידי לאבד את הקביעות) ואיזה מרחק - או כמה זמן (פחות קריטי - זה צעד קטן - ואפשר לשקול להגדיל את המרחק - או הזמן - בהמשך) #culture #philosophy

With iOS 14, Apple introduced a long-awaited feature of Incoming Call Banners (as part of their Compact UI effort), "that enables users to stay in the context of what they are doing" (quoted from Apple's PR, here). Now, when you're using your phone, and you get a incoming call, you have the option (on by default) to have the incoming call appear as a banner (instead of overtake your screen with the full screen UI we got used to in the previous 13 versions of iOS). Great improvement. Love the feature. But, they also introduced a WWTT moment - what were they thinking??? Checkout what happens as soon as you accept the call (by clicking on the Green "Answer Call" button): The Red button (initially serving as Decline Call, and once you answered - serving as "Disconnect Call") - moved! It started on the left - and now moved to the right. So, a very typical scenario looks like this: I get a call. I click the Answer button. Now, I want to turn on the Speaker. The Speaker button would naturally appear exactly where the Answer button was... But no... It isn't. This is where the Disconnect Call button is now. WWTT???

אז אבא שלי, באמת יודע המון. ממש. (למרות שהמשפט השגור בפיו הוא ״But what do I know״) עם זאת, שירה הוא כותב מגיל מאוד צעיר. ובד״כ, אני פחות מבין שירה בכלל, ולצערי - את של אבא שלי - בפרט. אבל לאחרונה, זכיתי לקרוא ביקורת בעברית על השירה שלו, שנכתבה לפני מלאןתלאפים שנה (אולי ב-1988... כמה זה בשנים? זה נכתב במכונת כתיבה... זה כמה) - וכולל תרגום לעברית של פואמה שלו שאני זוכר (לא בעל פה, אבל מספיק בכדי עלי רושם). אז הנה המקור באנגלית, ואחריו התרגום בעברית, שתורגם על ידי המבקר - שמואל שתל ז״ל. I want what I want and get what I don't, and that, dear heart, is comic. I want what I want and get what I want, and that dear heart, is tragic. I want what I want and get just enough to hurt, dear heart, and that's life. But sometimes I want not even nothing, and that, that, dear heart, is joy. רוצה מה שרוצה ומשיג את שלא רוצה, וזה לבי הטוב, זה מגוחך. רוצה מה שרוצה ומשיג את מה שרוצה, וזה לבי הטוב, זה טראגי. רוצה מה שרוצה ומשיג רק עד להכאיב, לבי הטוב, אלה החיים. אך לפעמים אני רוצה, אף לא לא-כלום, וזאת, זאת, לבי הטוב, שמחה. חלק לא פחות משמעותי שהשאיר עלי רושם באותה ביקורת הייתה הצורה בה סיכם את הביקורת במשפט מפותל מלא ניגודים ש״תופס״ כל-כך יפה את אבא שלי (וכנראה שגם את השירה שלו): ״...שירה אופטימית מתוך ספקנות הורסת-מוסכמות ואמונה-בונה גם יחד...״ ״ optimistic poetry driven by convention-wreaking and faith-building skepticism״ *** הערה לקורא: באנגלית, המילה want - ובפרט בביטוי I want - כפל משמעות אפשרי - רצון כמו גם חוסר. I want פרושו גם ״אני רוצה״ וגם ״חסר לי״. שווה לקרוא את הפואמה שוב עכשיו...

(In case you need an English version, it follows the Hebrew version) טרי-טרי ממוצ״ש האחרון: טיפ של אלופים לפירוק סוכה. כידוע החלק הכי קשה בפירוק סוכה הוא גלגול הסכך והכנסה שלו לתיק האחסון. טיפ: גלגלו את הסכך הדוק, קשרו אותו באזיקון בודד באמצע. פרוייקט שלקח 10 דקות לשני אנשים - הושלם ב-2 דקות... לבד! בום! בעיה פתורה!‎ LPT: the hardest part of taking apart the סוכה is trying to fit the סכך into its storage bag. Tip: after rolling the סכך tightly - tie it down with zip-tie אזיקון. Boom! Problem solved!

(*) First, full disclosure: by "Hack" - I mean "Socially Hack" - not steal passwords or anything, but simply offer and derive greater value from you Zoom session (or any other vid-con system) These days, it seems we all host online video-meetings. Maybe a business meeting. A family reunion. A drink with friends you haven't seen in a while - online. A workout. And as host, you have power. You can start the meeting. You can end the meeting. But most importantly - you can Mute All! Oh, the sweet power. The ability to make people quiet - and have them listen to you. The power to decide who-speaks-when (and maybe even more intoxicating - who-stops-speaking!). So the first feature you can use - is your self-restraint. Don't Mute All! At all costs. Unless it's a lecture, with a pre-defined Q&A session at the end, you want to allow people to talk to you, to each other, to voice thoughts and opinions that may be different from yours. That may sometime be unpleasant - but always will be of greater value than the alternative - rehashing your own ideas over and over again. The second feature, is the almost opposite of the Mute All button - it's the Mute Self. Learning to be quiet is the first step in learning to listen - which is great step in learning anything. So much for how to better utilize your online sessions by avoiding Mute All and endorsing Mute Self. This post was "born" during a fevered discussion about freedom-of-speech, and its limits (if any), and the power-of-censorship (and when to use it, if at all). The similarities are obvious. I disapprove of what you say, but I will defend to the death your right to say it [Evelyn Beatrice Hall, 1868-1956] This quote says it all - I believe it, and believe we should all practice it. It needs a lot of practice. If you practice it enough - you just may improve enough to have a positive impact on your environment. Good Luck!

מה עוד אפשר ללמוד ממשה רבינו, ואהרון הכהן? * חבר לעבודה פעם אמר לי ״אני מאמין שצריך לקבוע רף מאוד גבוה - כך שאוכל לעבור בנוחות מתחתיו״ (החבר דיבר בצחוק - כי הוא עצמו אף פעם לא ויתר על מצויינות) ** כמעט כל ילד במגזר גדל על הסיפורים בסדרת ״כה עשו חכמינו״. כל הסיפורים המדהימים על צדיקות וצדיקים - שכל-כך נהניתי לשמוע, לקרוא ולספר - אבל בלב עמוק ידעתי שבחיים לא אהיה כמותם? סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. רגליהם בעולם הזה, ומעשיהם בשמיים - ואני בארץ. נהניתי לקרוא את ״כה עשו חכמינו״ - ואפילו, לפעמים, התפללתי שיקרה נס ואהיה כזה צדיק. אבל הנס הזה לא קרה לי. אולי נשמע לחלקיכם מוכר, וחוויתם חוויה דומה. בסופו של יום, אם מודל החיקוי שלנו ״בשמיים״, בלתי מושג, אז זה לא באמת מודל לחיקוי - כי בלב פנימה, אנחנו לא מתחייבים ולא מחוייבים - כי אנחנו יודעים שזה בשמיים ולא מושג. אבל, כשמודל החיקוי שלנו רחוק, אבל מושג, ולפחות כלפי חוץ נראה אפשרי, ומורכב מאוסף דברים שנראים קשים - אבל אפשריים להשגה - אז סיכוי טוב מאוד שנצליח ״לצמצם טווחים״ אליו. אולי לא נצליח להיות כמותו - אבל בטוח נשתפר, בטוח נהיה טובים משהיינו. המודל משאיר אצל אנשים את התחושה שאם רק יתאמצו עוד קצת (ועוד קצת. או עוד הרבה) - אולי יהיו טובים יותר. על משה רבינו נאמר: * לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ * וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה קרוב מכל אדם אל האלוקים שבשמיים, ו-ענו מכל אדם שבאדמה - רמת שלמות אל-אנושית. ולעומתו, על אחיו, אהרן הכהן: * וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ * וַיִּדֹּם אַהֲרֹן * אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם שמח לפרגן לאחיו הצעיר (לא פשוט בכלל - אבל אפשרי), יודע להתאפק (בצורה יוצאת דופן, אבל אפשר לנסות), אוהב אדם ופועל להשכין שלום ולהפיץ תורה (דורש אופי מיוחד, לא מתאים לכל אדם - אבל פן שמתאים להמון אנשים לשאוף אליו) מי שמוותר על שלמות - מסתכן בכך שיהיה פחות ממה שהוא מסוגל. מי שמנסה להיות מושלם, מסתכן בכך שלא רק שלא יגיע לשלימות - אלא יישאר במצבו הנוכחי. אז מציבים לנו שתי דמויות, שמשקפות שתי מודלים, ו״טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם״ (קהלת ז, י״ח). קחו מה שתוכלו מהאחד, ותמשיכו לקבל השראה מהשני - והעיקר - אל תוותרו על הניסיון להשתנות לטובה, לשפר את עצמיכם ולהשפיע טוב על הסביבה.

בשלושת השבועות שבין י״ז בתמוז לתשעה באב, ימי בין המיצרים, יוצא לי לעסוק, לקרוא וללמוד מאגדות החורבן. הגמרא במסכת גיטין, נה: אומרת ״אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה...״ וממשיכה בשלושה סיפורים המהווים בסיס להבנה על הבעיות בעם ישראל שהובילו לחורבן. אבל בעוד שהסיפורים קשים לקריאה אך יחסית פשוטים להבנה, ומביאים מסרים פשוטים של בעיות יסוד בהתנהגות אותו דור - הפתיחה תמיד היתה לי קשה להבנה. הפתיחה של הגמרא במסכת גיטין מתחילה באמרה של רבי יוחנן שמצטט את הפסוק מספר משלי, - ״אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה״ עוררה בי שאלות רבות. הפסוק הזה פשוט לא מובן. למה פחד הוא טוב? ואיך הוא מנגיד קושי לב (שמצוייר כהיפוכו של הפחד, כדבר רע)? והשנה, בתשעה באב (ה׳תש״פ), ״נפל לי האסימון״ - הבנתי. הפחד אותו משבח שלמה המלך במשלי (ובעקבותיו, רבי יוחנן) הוא לא הפחד הרגיל של ״משהו חיצוני מפחיד אותי״. הפחד ה״משובח״ הוא פחד פנימי - זה פחד של ״אולי אני טועה?״ אולי אני לא מקשיב וקשוב מספיק? אולי טענות האחר ראויות יותר לשיקול, למשקל יותר גדול? אולי אני ״נעול״ מידי על צורת חשיבה מסויימת? אשרי אדם מפחד תמיד - אשרי אדם שתמיד מוכן לשקול אפשרות שהוא טועה, להקשיב בקשב רב ךמה שאמרים לו, ולבחון שוב (ושוב) את טענות הצד השני. ומקשה ליבו יפול ברעה - מי שתמיד פשוט ממשיך הלאה, ויתעלם ממחשבות האחר - ייכנס עם הראש בקיר - ואפילו אם יהיה צודק לפעמים - יהיה לבד תמיד. זה לא אומר שאסור לאחוז בעמדה, ולפעול לפיה - אבל שווה וחשוב וכדאי תמיד לבחון ברצינות את הטענות שכנגד. וכשלא עושים זאת מספיק, זה ״מקשה ליבו״, והוא ״ייפול ברעה״. (*) ומכאן, הסיפורים של ״אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר״ פשוטים עוד יותר - תקראו, ותראו איך כמעט כל דמות שם ״מפספסת״ ומתעקשת על צדקת דרכה. כל-כך ״נעולה״ על צורת המחשבה שלה, לא מוכנה לשקול אפשרות חשיבה אחרת -

Will try to improve. July will be posted shortly.