Search Results

כולנו סקרנים? לפני כמה שבועות, נפגשנו כמה זוגות חברים לסופ״ש קבוצתי. כשבועיים קודם לכן, שלחתי בקבוצת הווטסאפ שלנו את ההודעה הבאה: לקראת המפגש שלנו בעוד שבועיים, וכדי להוסיף קצת עניין (ואולי גם מבוכה מבוקרת), אני מזמין אתכם להשתתף במשחק קטן. כל אחת ואחד מכם מתבקשים להיכנס ל-AI המועדף עליכם (ChatGPT, Claude, Gemini, Copilot, או כל כלי אחר), להעתיק אליו את הטקסט המצורף למטה – ולשלוח לי את התשובה שקיבלתם. במפגש עצמו נקריא את כל התשובות — וננסה לנחש מי שלח איזו תשובה... נא לשלוח לי את התשובה עד יום ... ושעה... (וכן, זה בסדר להריץ כמה פעמים עד שתקבלו תשובה שתאהבו…) הפניה ל-AI - העתיקי/העתק את השורות הבאות והדביקי/הדבק כ-פרומפט ל-AI האהוב עליך: לאור כל התכתובות בינינו, בבקשה תסכם מי אני ב-20 מילים או פחות. אסור לך לכתוב דברים אינטימיים או דברים שיביכו אותי. מותר שהתשובה תהיה משעשעת. אנא נסח את התשובה כך שתשקף אותי היטב, אבל בצורה כללית ומעט מסתורית, בלי פרטים מזהים ישירים. חשוב: נסח את התשובה באופן שאינו מסגיר את המגדר שלי. אז בלי להסגיר פרטים, מצורפים הגדרות אנונימיות. תקראו ותסיקו מסקנות. תנסו בעצמכם. מה אתם אומרים? תזכורת:  מנוסח בלשון נייטרלית/זכר כדי לא להקל על זיהוי השולח.ת אלרגיה לשיווק, תשוקה לגאדג'טים וניווט אובססיבי; העדפת סינכרון מערכות חכמות על פני שיחות חופרות ללא פואנטה ברורה. יוצר חוויות, חד ומצחיק, מחפש עומק בלי קיטש, אוהב שפה, משחק ואנשים — ותמיד רוצה קצת יותר סקרנות אסטרטגית, חשיבה לטווח רחוק, חיבור עומק אנושי ותעוזה, יצירת גשרים בין רעיונות ואנשים. סקרן, חובב ידע, שואל שאלות, מחפש תשובות חכמות, מעריך דיוק, מעט מסתורי, ותמיד בחיפוש אחר הדבר הבא. שילוב של היגיון יצירתי. אדריכל מחשבות שיטתי, מחבר בין אנשים, מוצרים ורעיונות; חיפוש מתמיד אחר בהירות, עומק ושיפור. יזמות, דיוק וסקרנות פוגשים ניסיון עסקי עמוק ורצון מתמיד לצמוח, ללמוד ולהשפיע בשקט ובנחישות. נוכחות שקטה אך מורגשת; חד הבחנה, ישיר כשצריך, מעריך פשטות חכמה בלי הרבה רעש. דיוק, סקרנות ויצירתיות; נוכחות שקטה, חוש הומור חד, ותשומת לב לפרטים, עם יכולת לקדם דברים קדימה. אסטרטגיית חזון, מהלכים מדויקים, חיבורים בין אנשים, נתונים ורעיונות, יצירתיות, סקרנות ואנרגיה שקטה. סקרנות חדה, אהבת עומק ודיוק, שאלות חכמות, חיפוש משמעות, התקדמות שקטה בנחישות. אדם סקרן; תכנון טיולים, שאלות חכמות, אסתטיקה ואוכל טוב; עומק עם הומור שקט. סקרן מעשי עם לב חם, שילוב של עומק ורוח, אוהב סדר, משמעות וקצת קסם בחיי היומיום סקרנות, חיפוש עומק ומשמעות, שילוב רוח ופרקטיקה, אהבת שאלות חכמות, ותנועה מתמדת לגרסה רגועה יותר — עם טיפה הומור. אישיות טכנולוגית מדויקת ויצירתית, בניית מערכות וחלומות, חיבור תורה, נתונים ואנשים באנרגיה בלתי נגמרת. חוקר נשמה סקרן, המשלב חוכמה עתיקה עם הגות מודרנית, צועד בנתיבי התפתחות ומחפש תמיד את העומק שמתחת לפני השטח. סקרן, שנון, מעדיף אתגרים מחשבתיים על פני פשטות. מחפש דיוק ועומק תוך שמירה על מעטפת של מיסתורין ואינטיליגנציה שקטה. בזמן אמת, נוסף עוד פילפל... אנחנו (הקבוצה הנ״ל) נמצאים בקבוצת ווטסאפ מאז שנת 2012. אז לקראת הפגישה, לקחתי גיבוי של קבוצת הווטסאפ שלנו, והזנתי אותה לאחד מכלי ה-AI הפופולריים למחקר. נתתי לכלי ללמוד אותנו - ואז הזנתי לכלי את 16 ההגדרות שתרמו המשתתפים - וביקשתי שינסה לבצע התאמה. לא אשתף את התשובות, כי הן חושפות פרטים מזהים - אבל כן אומר שהכלי פגע (רק?) ב-3 מתוך 16 ניחושים. עם זאת, הנימוקים שלו, גם כשהובילו לניחושים שגויים לחלוטין, היו משעשעים ביותר. נסו ותיהנו!

Moses and Aaron מה עוד אפשר ללמוד ממשה רבינו, ואהרון הכהן? * חבר לעבודה פעם אמר לי ״אני מאמין שצריך לקבוע רף מאוד גבוה - כך שאוכל לעבור בנוחות מתחתיו״ (החבר דיבר בצחוק - כי הוא עצמו אף פעם לא ויתר על מצויינות). ** כמעט כל ילד במגזר גדל על הסיפורים בסדרת ״כה עשו חכמינו״. כל הסיפורים המדהימים על צדיקות וצדיקים - שכל-כך נהניתי לשמוע, לקרוא ולספר - אבל בלב עמוק ידעתי שבחיים לא אהיה כמותם? סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. רגליהם בעולם הזה, ומעשיהם בשמיים - ואני בארץ. נהניתי לקרוא את ״כה עשו חכמינו״ - ואפילו, לפעמים, התפללתי שיקרה נס ואהיה כזה צדיק. אבל הנס הזה לא קרה לי. אולי נשמע לחלקיכם מוכר, וחוויתם חוויה דומה. בסופו של יום, אם מודל החיקוי שלנו ״בשמיים״, בלתי מושג, אז זה לא באמת מודל לחיקוי - כי בלב פנימה, אנחנו לא מתחייבים ולא מחויבים - כי אנחנו יודעים שזה בשמיים ולא בר-השגה. אבל, כשמודל החיקוי שלנו רחוק, אבל מושג, ולפחות כלפי חוץ נראה אפשרי, ומורכב מאוסף דברים שנראים קשים - אבל אפשריים להשגה - אז סיכוי טוב מאוד שנצליח ״לצמצם טווחים״ אליו. אולי לא נצליח להיות כמותו - אבל בטוח נשתפר, בטוח נהיה טובים משהיינו. המודל משאיר אצל אנשים את התחושה שאם רק יתאמצו עוד קצת (ועוד קצת. או עוד הרבה) - אולי יהיו טובים יותר. על משה רבינו נאמר: * לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ * וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה קרוב מכל אדם אל האלוקים שבשמיים, ו-ענו מכל אדם שבאדמה - רמת שלמות אל-אנושית. ולעומתו, על אחיו, אהרן הכהן: * וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ * וַיִּדֹּם אַהֲרֹן * אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם שמח לפרגן לאחיו הצעיר (לא פשוט בכלל - אבל אפשרי), יודע להתאפק (בצורה יוצאת דופן, אבל אפשר לנסות), אוהב אדם ופועל להשכין שלום ולהפיץ תורה (דורש אופי מיוחד, לא מתאים לכל אדם - אבל פן שמתאים להמון אנשים לשאוף אליו) מי שמוותר על שלמות - מסתכן בכך שיהיה פחות ממה שהוא מסוגל. מי שמנסה להיות מושלם, מסתכן בכך שלא רק שלא יגיע לשלמות - אלא יישאר במצבו הנוכחי. אז מציבים לנו שתי דמויות, שמשקפות שני מודלים, ו״טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם״ (קהלת ז, י״ח). קחו מה שתוכלו מהאחד, ותמשיכו לקבל השראה מהשני - והעיקר - אל תוותרו על הניסיון להשתנות לטובה, לשפר את עצמיכם ולהשפיע טוב על הסביבה.

Too busy. Hope to make it up.

(Words said at the funeral of my father and teacher, Richard Sherwin z"l, 21/8/1933-17/12/2025) (Note: "z"l" is an abbreviation for "zichrono livracha" - זיכרונו לברכה - meaning "may his memory be a blessing") We do not supposed to eulogize during Chanukah, a holiday of praise and thanksgiving, but I would like to note 3 points of light that were an essential and inseparable part of the life of my father and teacher, and the legacy and education of the home that our mother and father built. For context, it's important to know that our father was a man of academia. He began studying at university at age 16, and continued with academic studies through to his doctorate - with a brief break in the United States Air Force. When he immigrated to Israel, he directed the English Department at Bar-Ilan University, and was a lecturer there until after his retirement. He was a man of learning and study and love of knowledge all his life - but that's not the point. That's just the context. The point is, that whenever I would ask his opinion on a particular subject, he would always answer me - and every person who spoke with him - from a place of humility and modesty, convinced without a doubt that no matter how much he studied and knew - there was even more that he didn't know, and that he urgently needed to learn in order to understand more. This led to the sentence I remember most, and most certainly everyone who spoke with our father for more than 3 minutes, which he would end every explanation, argument, opinion or reasoning with the phrase "but what do I know...???" He was open to every person as they were. Because who are we to judge other people? So everyone was beloved and accepted by him. I would walk with him in the street, and along the way he would say hello to everyone who passed us. When I asked him who they were - he told me he didn't know them, but it's nice and proper to be polite to everyone. Without exception. He was simply kind. When I once asked him about this, he told me that not everyone can be smart, or rich or beautiful or successful, and that's not always up to us. But to be kind - that's our decision and choice. And it's easy. And simple. So why not? And above all of these, hovered and hovers his gratitude and thankfulness. For everything. To everyone. From childhood, I remember him saying that he so loved and appreciated our mother, that he fell in love with her at a young age, and from then she accompanied him through all of life's challenges and encouraged and supported him in his studies and work, that he thanks God for the life He gave him, and for the family he merited to build. I once wished him he should have a long life - and he fixed me with a surprised look and said to me - "Wish for me to live with clarity, in joy and independence. When any one of these goes, that's the age that's enough for me." So that's what we learned to wish for him. And except for a few difficult weeks at the end, that's also what he received. My tears will be tears of gratitude and joy for all that you gave us, and for the continuous giving that you leave with us. And of loss. Because there is always loss from the good.

הירידה ממצפה רמון - נקודת מבט אחרת... (פורסם במקור באנגלית. התרגום לעברית קשה לי... אז אני מתנצל מראש. בפרט התקשיתי עם המונח Perspective Management - ניהול נקודת מבט... מקווה שתסלחו... ותמצאו ערך למרות זאת.) אז הנה סיפור שהמצאתי, אבל בטוח קרה לכולנו בצורה כזו או אחרת: קיבלנו כמה הודעות בוואטסאפ, פספסנו ארוחת צהריים, ואז קיבלנו הודעה דחופה ממישהו בעבודה בסגנון "אנחנו חייבים לדבר". איריס (שם בדוי) יצאה מפגישה עם המנהלת שלה והרגישה שהמנהלת "מחפשת" אותה. היא ממש הייתה צריכה דעה או תמיכה. אחרי שיחה קצרה עם קולגה ניטרלית (זה אתם...) ששאלה שאלות כמו: מה בדיוק נאמר? מה גורם לך לחשוב שמחפשים אותך? הסיפור השתנה. התברר שהמנהלת רק ניסתה לשחרר את ה‑QA לפני דמו ללקוח או משהו כזה. שום דבר ממה שאיריס חוותה לא השתנה, אבל נקודת המבט שלה השתנתה בזכותכם! כל הכבוד. וכשהיא השתנתה, גם איך שאיריס התמודדה עם המצב השתנה לטובה. כולנו, כמנהלים או חברי צוות, נתקלים באתגרים כל הזמן. זה יכול להיות משבר בעבודה, מערכת יחסים מתוחה, או בעיה כלכלית, כשנראה שהכל פשוט נגדנו. כלי משמעותי שיכול לעזור לנו ברגעים כאלה הוא ניהול נקודת המבט . הרעיון: לבחון כמה זוויות, לחפש פירושים חלופיים, ולהבין מצבים ביותר מפריזמה אחת. זה שימושי במיוחד כשנתקעים בצורת חשיבה שלילית או לא‑פרודוקטיבית. למסגר מחדש קונפליקט דמיינו שחבר מגיע אליכם נסער, כי מישהו בעבודה "יורד עליו" כל הזמן, והמתח ביניהם רק גובר. בעזרת ניהול נקודת מבט תוכלו לעזור לו לשקול פירושים אחרים למה שהוא רואה כביקורת. אולי הקולגה באמת מנסה לעזור עם ביקורת בונה, או שאולי הוא בעצמו תחת לחץ אישי שמשפיע עליו. כשמכוונים את החבר להסתכל מזווית אחרת, אפשר למצוא דרכים לפתור את הקונפליקט ולשפר את היחסים. למתן מבט שלילי עוד דרך טובה להשתמש בניהול נקודת מבט היא לעזור לחברים למתן השקפה שלילית. אם חבר מרגיש מוצף בפסימיות ורואה שליליות בכל מקום, אפשר יחד לחפש דרכים חיוביות יותר לראות את המצב. אולי הוא מתמקד בחסרונות ומתעלם מהיתרונות. שינוי עדין של נקודת המבט יכול להאיר אפשרויות חדשות ולהחזיר תחושת שליטה במצב. טכניקות לניהול נקודת מבט הנה כמה טכניקות שיכולות לעזור לנהל נקודת מבט (כמעט תמיד יותר קל אם מישהו עוזר לנו בזה): מסגור‑מחדש (Reframing): לראות את המצב בצורה חיובית או פרודוקטיבית יותר. לקיחת נקודת מבט (Perspective Taking): לבחון את המחשבות, הרגשות והמניעים של אחרים . שאלות סוקרטיות (Socratic Questioning): לשאול שאלות סקרניות ולא‑מובילות, כמו "איזו ראיה תשנה את דעתך?", כדי לחשוף הנחות ואלטרנטיבות. זום ב-זמן: לחשוב על "את.ה העתידי.ת" או להשתמש בכלל ה-10‑10‑10 (איך זה ירגיש בעוד 10 ימים, 10 חודשים, 10 שנים?) כדי להקטין מעורבות ולהגדיל אפשרויות לפרשנות נייטרלית או חיובית. לצמצם ״קפיצות מחשבה״ בדרך: להפריד בין מה שנצפה לבין המשמעות שהוספנו; לבדוק כל קפיצה בעזרת ראיות סותרות. חיזוק הטיעון הנגדי: לבנות את הגרסה החזקה ביותר של טיעון של הצד השני לפני שמגיבים; זה משפר דיוק בהבנת המצב ואמון בצד השני. האסטרטגיות הללו יכולות לשפר משמעותית תקשורת, פתרון בעיות וקבלת החלטות. הסובייקטיביות של נקודת המבט חשוב לזכור: נקודת מבט היא מלכתחילה סובייקטיבית — מעוצבת בידי חוויות עבר, רגשות והטיות קוגניטיביות. לכן מומלץ לגשת לניהול נקודת מבט עם פתיחות וסקרנות, ולהיות מוכנים להקשיב באמת לנקודות מבט שונות משלנו. האימון הזה מטפח אמפתיה, הבנה ושיתוף‑פעולה — בבית ובקריירה. ובזמן שנקודת המבט סובייקטיבית, מי שמסייע חייב לשאוף לאובייקטיביות — אחרת ההכוונה לא תיקלט. האובייקטיביות של מנהל.ת נקודת המבט היבט חשוב ולעיתים מוזנח בתפקיד מנהל.ת נקודת המבט הוא האובייקטיביות הנדרשת. אם נותן העצה מוטה לצד מסוים, מעורב רגשית, או משדר שיפוטיות — הצד המקבל ידחה את ההדרכה, גם אם היא "צודקת". דרכים מעשיות לשמירה על אובייקטיביות (צ'ק‑ליסט): ☐ להצהיר על תפקיד וכוונה — "אני כאן כדי לעזור לך לחשוב, לא לבחור צדדים". ☐ להפריד עובדות מסיפורים — לנהל מה ידוע לעומת מה משוער. ☐ שקיפות לגבי ניגודי עניינים — לחשוף אותם מראש, או להימנע מהשיחה. ☐ לשקף לפני שמייעצים — לשקף במדויק ולקבל "כן" לאבחנה. ☐ להזמין הפרכה — "מה היה גורם לנקודת המבט הזו להיות שגויה?" אובייקטיביות איננה ניטרליות כלפי התנהגות פוגענית; היא אומרת שהניתוח שלכם הוגן, שקוף, ומנסה להישען על ראיות ואמפתיה. חשוב לזכור… ניהול נקודת המבט מרחיב — לא מוחק — את סל העובדות שאנו שוקלים. שימוש בניהול נקודת המבט בצמוד לטכניקות פשוטות ולהתחייבות לאובייקטיביות, יכול לעזור ולהפוך אירועים מורכבים לשיעורים שניתן ללמוד ולהתפתח מהם.

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי כשהאדם קם בבוקר, בתחילת היום - מה הוא מקווה לעשות? לברוא, ליצור, לעזור, לתמוך? מהם התקוות והשאיפות ליום, לעצמו, לסובבים אותו, לעולם? ובמהלך יומו, מהם דיבוריו? מה היא השפה בה הוא משתמש? הוא מדבר בצורה מכילה, בצורה מפרגנת, בצורה מכבדת? האם היו אילו דיבורים של אדם שחלומותיו ותקוותיו הם לברוא, ליצור, לעזור, לתמוך? ובסופו של יום, מה עשה? האם מעשיו תאמו את השאיפות והתקוות מהם התחיל? האם היו אילו מעשים שהלמו אדם שדיבורו הוא דיבור מכיל, מפרגן, מכבד? כזה אדם הוא אדם שלא מנסה לתקן את העולם על ידי שהוא מתקן את האחר, אלא אדם שמנסה לתקן את עצמו, לשפר את עצמו - ועל ידי כך אולי - הלוואי - לשפר את העולם במעט. (* וברור כי גם אדם כזה לא בטוח כי יום-יום ודקה-דקה יהיה כזה, וגם אצלו יהיו חריגות ונפילות - אבל השאלה היא - מה הוא הכלל, ומה היוצא מן הכלל. מה הקו - ומה הנפילה…) חלק ראשון חלק שני חלק שלישי #life #philosophy #surmeraassetov #סורמרעעשהטוב #עברית #shame

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי בשלב הזה, אנחנו מנסים למצוא הבדלים, מנסים להצטדק ולהסביר שלמרות שאנחנו קוראים קריאות מתלהמות, על גבול ההסתה, ולמרות שמאיתנו יצאו רוצחים שפלים - זה שונה. כי הם התחילו, ואנחנו רק המשכנו. ואצליהם, לא מגנים, או מגנים בשפה רפה, ואילו אצלינו מגנים מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית. אבל, אני מודה שלא נוח לי. לא נוח לי ״להסתתר״ אחרי הבדלים. הייתי רוצה להפוך את התחרות של ״מי יותר צדיק/רשע״ לעיסוק בעצמי. איך אני מגדיר בן-אנוש שהוא נזר הבריאה. לא מושלם, אבל מנסה היום להיות טוב יותר משהיה אתמול. ואם אנשים ממגזרים אחרים, ומדתות אחרות, ומלאומים אחרים יעידו על עצמם שהם חולקים את ההגדרה הזו, אז תפדלו - יש מספיק לכולם, ויש צורך בהמון טוב. אז הנה זה בא… חלק ראשון חלק שני חלק שלישי #life #philosophy #surmeraassetov #סורמרעעשהטוב #עברית #shame

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי אמרנו שאנחנו שונים. שהם כאלה, ואנחנו לא. שלא יעלה על הדעת שאצלינו מישהו יעשה דבר כזה. אז אמרנו. וכנראה שבכל זאת, ולמרות זאת, מישהו אצלינו עשה דבר כזה. ועכשיו, אנחנו מסבירים לעצמנו שזה שונה. שאומנם כנראה יהודי עשה את זה אבל מי שעשה את זה, הוא חולה נפש. שיהודי שחטף ורצח ערבי, על לא עוול בכפו, הוא חולה נפש. אז אקדים ואומר שני דברים: 1. אני משוכנע שכל מי שרוצח, יש לו פגם נפשי. 2. פגם נפשי כזה, אינו מהווה סיבה לפטור (או הקלה כלשהי) מהעונש החמור המרבי האפשרי. או במילים אחרות - I couldn’t care less - רצחת, אז תישא בעונש המקסימלי. ועכשיו נחזור לעצם העניין… אמרנו (או חשבנו, או קיווינו שאנחנו שונים)… וגילינו שלא? או שאולי כן? ועכשיו מה? חלק ראשון חלק שני חלק שלישי #philosophy #life #סורמרעעשהטוב #surmeraassetov #עברית #shame

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי ואחרון (המשך מאתמול...) ״לא-ציוני״ מוגדר בעיני באופן הבא: שירות בצה״ל (או חלופה בשירות אזרחי או לאומי) אינו מוגדר כערך מדינת ישראל אינה נס הראוי להודיה שני מדדים הכי בסיסיים (בעיני) להגדרות הנ״ל הם: אומר תפילה לשלום חיילי צה״ל, ופועל למענם בדרך מכובדת ומכבדת אומר תפילה לשלום המדינה * לגבי צה״ל, אפשר לטעון שגיוס/שירות הינו מינימום הגיוני יותר, אבל אפילו מי שיטען כי לא ניתן להתגייס כי חשוב יותר ללמוד תורה, או לא ניתן להישאר דתי צה״ל - שתי טענות שאינן מקובלות עלי כסיבה לפטור גורף מצה״ל - אפילו לשיטתו, שלפחות יגיד תפילה לשלום חיילי צה״ל... (סיום מחר - או למעשה אחרי יום העצמאות ה-66). חלק ראשון חלק שני חלק שלישי ואחרון #עברית #הרבכרמיגרוס #philosophy #מדינתישראל #thestateofisrael

חלק ראשון חלק שני חלק שלישי ואחרון בשבת האחרונה (פרשת ״אמור״), ביקרו בקהילה ראש-הישיבה, מנכ״ל הישיבה וכמה תלמידים מישיבת הסדר שמגדירה את עצמה כ-״ישיבת ההסדר החרדית הראשונה״. בעקבות זאת התחלתי לחשוב איך מגדירים חרדי? אולי התשובה הנכונה ביותר היא: עדיף לא לעסוק בהגדרות ! אבל, מכיוון שהעומדים בראש הישיבה מגדירים עצמם כ״חרדים״ (ראה ״ישיבת ההסדר החרדית הראשונה״), אני משתמש באפשרות השניה (שנכונה כתשובה ראשונית לכל שאלה שמתחילה ב-״מה ההגדרה ל...?״ - ״...דתי״, ״...חילוני״, ״...ימני״, ״...שמאלני״ וכו׳) - למה ואיך הם מגדירים עצמם כחרדים? מבחינתי האישית, כשאני מנסה להבין מתי אני נכשל בתיוג של אדם/גוף/עמדה כחרדי, זה חרדי-כ״לא-ציוני״. איך אני מגדיר ״לא-ציוני״? על-כך, מחר - יום הזיכרון לחללי צה״ל. יהי זכרם ברוך, תהי נשמתם צרורה בצרור החיים. חלק ראשון חלק שני חלק שלישי ואחרון #עברית #הרבכרמיגרוס #מדינתישראל #thestateofisrael #philosophy

(דברים שאמרתי בלווייתו של אבי-מורי, ריצ׳רד שרוין ז״ל 21/8/1933-17/12/2025) אין מספידין בחנוכה, חג של הלל והודיה, אבל ארצה לציין 3 נקודות של אור, שהיו חלק מהותי ובלתי נפרד מהחיים של אבי-מורי, והמורשת והחינוך של הבית שאמא ואבא שלנו בנו. בשביל ההקשר, חשוב לדעת שאבא שלנו היה איש של אקדמיה. הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, והמשיך בלימודים אקדמאים עד לדוקטורט - עם הפסקה קלה בחיל האוויר האמריקאי. כשעלה ארצה הוא ניהל באוניברסיטת בר-אילן את המחלקה לאנגלית, והיה מרצה שם עד אחרי שיצא לגמלאות. הוא היה איש של למידה ולימוד ואהבת ידע בכל חייו - אבל לא זו הנקודה. זה רק ההקשר. הנקודה היא, שתמיד כשהייתי שואל לדעתו בנושא מסוים, הוא תמיד היה עונה לי - ולכל אדם שדיבר איתו - ממקום של ענווה וצניעות, משוכנע ללא ספק שלא משנה כמה הוא למד ויודע - יש עוד יותר שהוא לא יודע, ושהוא צריך בהקדם ללמוד, כדי להבין יותר. זה הוביל לכך שהמשפט שהכי זכור לי, ומן הסתם לכל מי שדיבר עם אבא שלנו ליותר מ-3 דקות, שהוא היה מסיים כל הסבר, טענה, דעה או נימוק במשפט ״???but what do I know...״. הוא היה פתוח לכל אדם באשר הוא. כי מי אנחנו שנשפוט אנשים אחרים? אז כולם היו אהובים ומקובלים אצלו. הייתי הולך איתו ברחוב, ובדרך הוא היה אומר שלום לכל מי שחלף על פנינו. כששאלתי אותו מי הם - אמר לי שהוא לא מכיר אותם, אבל זה יפה וראוי להיות מנומס לכולם. בלי יוצא מן הכלל. הוא פשוט היה נחמד. כששאלתי אותו פעם על זה, אמר לי שלא כל אחד יכול להיות חכם, או עשיר או יפה או מצליח, וזה לא תמיד תלוי בנו. אבל להיות נחמד - זו החלטה ובחירה שלנו. וזה קל. ופשוט. אז למה לא? ומעל לכל אלה, ריחפה ומרחפת הכרת הטוב והתודה שלו. על הכל. לכולם. מילדות, אני זוכר שאמר שהוא כל כך אוהב ומעריך את אמא שלנו, שהתאהב בה בגיל צעיר, ומאז ליוותה אותו בכל אתגרי החיים ועודדה ותמכה אותו בלימודיו ובעבודה, שהוא מודה לה׳ על החיים שנתן לו, ועל המשפחה שזכה לבנות. איחלתי לו פעם ״עד 120״ - והוא נעץ בי מבט מופתע ואמר לי - ״תאחל לי לחיות בצלילות, בשמחה ובעצמאות עד הסוף. זה הגיל שמספיק לי״. אז זה מה שלמדנו לאחל לו. וחוץ מכמה שבועות מורכבים בסוף, זה גם מה שהוא קיבל. הדמעות שלי תהיינה דמעות של תודה ושמחה על מה כל מה שנתת לנו, ועל הנתינה המתמשכת שאתה משאיר איתנו. ושל חוסר. כי תמיד יש חוסר מהטוב.

(First published in Hebrew. Link here. ) Moses and Aaron | Icon 13th Century | @Ted flickr If you know a little bible, you know a lot about Moses, and his older brother Aaron. There's so much told about them, and their virtues. The Jewish sages add more and more. It feels that if you're in for virtues, and want a role model, Moses is a great one. * A work colleague once told me "I believe we should set the bar quite high - so I can easily pass below it" (he was of course kidding - since he personally never settled for anything less than excellence. ** As a kid, and as a father, I many times read stories about righteous people who lived or live among us, beautiful stories that made us wonder about these amazing people, enjoyable to read, hear and tell - yet deep down I knew I'd never be like them. These people were real - yet they were on a totally different scale, like super-heroes (of a moral kind), or science fiction. This may resonate with some of you. Bottom line is, if our role-model is in heaven, unreachable, unfathomable, then it's not a true role-model, 'cause deep-down inside we're not committing and not committed, since we know it's in the sky and unattainable. On the other hand, if our role-model is far - but attainable, even if only when we squint our eyes and dream, and is made of a collection of super-tough - yet possible goals, then there's a real chance we can shorten the distance from us to the model. We may never become like it - but we'll surely improve, we'll surely be better than we were. A good model leave people with the feeling that if only they try a little (and a little. or a lot) more harder - that may get better. The bible says about Moses: * Not so with My servant Moses; he is trusted throughout My household. * Now Moses was a very humble man, more so than any other man on earth. Closer than any person to G-d, and more humble than any person on earth - a super-human combination. And about Aaron it says: * Even now he is setting out to meet you, and he will be happy to see you * And Aaron was silent * loving peace and pursuing peace, loving mankind Happy for his younger brother (not trivial - but possible), can hold his temper (in exceptional situations, but something we can all try), loving people and actively trying to better their lives (needs a special character, not for everyone, but something many of us would aspire to). If you forego being perfect - you risk being less than you can. If you trying being perfect - you risk not only missing out on perfection - but being stuck at your current state. That's the greatness of the Moses+Aaron duel role model. You have not one - but two - role models. So we have duel role models, reflecting two models, and "It is best that you grasp the one without letting go of the other, for one who fears God will do his duty by both". Take what you can from one, continue being inspired by the other - and most importantly, never give up on a chance to get better, to improve yourselves and to do good to the world around you. That's the lesson I'm trying to learn.