Search Results

הרמז הבא הוביל אותנו ללשכת הגיוס בתל-השומר (סליחה - אני לא בטוח איך נראו הרמזים, אבל בלי-נדר נעדכן את הבלוג בהמשך עם שיפוצים מתמר ויואל). המטלה בתל-השומר הייתה הברקה שהובילה להשתוללות והשפרצות - מילאנו בקבוקים במים (למשקל ויציבות) והעמדנו את הבקבוק על גג המכונית. אז שלפנו אקדח מים (רובה מים למעשה, אבל הכי קטן שסלי מצאה בחנות) ויונתן נדרש להפיל את הבקבוקים במיכל אחד, משימה שעמד בה בכבוד. כמובן שכולנו גם רצינו לנסות, אז היה כיף וסבבה וכל זה… גמרנו את כל המים שהיו ברשותינו, והתארגנו על הרמז הבא - בכל זאת, יום שישי, ויש עוד מה לעשות. (המשך בשבוע הבא) #יונתןשרוין #יואלשרוין #חתונהציפייונתן #המרוץלמליון #תמרשרוין #עברית

בוקר של כיף שתמר ויואל ארגנו ליונתן, לקראת החתונה… יום שישי, ח׳ סיוון, 6 ביוני 2014, לפני שבת חתן של יונתן. בשעה 7:45 כולנו במכונית, ויונתן מקבל את הרמז הראשון. (למי שלא הבין - דירה להשכיר, בני גנץ, ברק - דירה בני ברק.) הרמז מוליך אותנו לרחוב ירושלים 63, בני-ברק, שם גרנו כשיונתן נולד. המטלה הראשונה הייתה לאכול הרבה שוקולד, במעט זמן, עם סכו״ם. סלי ואני סיפרנו לילדים על הבית, על אסף, על החתולה שהייתה עולה על עגלת התינוק, על הבנק ממול, ועל כל שאר הזכרונות מאותה תקופה. המשכנו לרמז הבא… שהוביל אותנו לבנק הדם בתל-השומר, שם חילקנו ממתקים לתורמי-הפלזמה. למי מקוראינו הנאמנים של יודע, יונתן הינו בעל סוג דם לא ממש נידרש - אבל הפלזמה שלו שווה! אז בכל הזדמנות שיש לו, הוא סר לבנק הדם ומעניק מפלזמתו לבנק הדם לשימושם, דבר שהפך את בנק הדם לתחנה ראויה. (היינו מעט נבוכים להצטלם בפנים, אז הצטלמנו מחוץ לבנין…) #חתונהציפייונתן #יונתןשרוין #המרוץלמליון #יואלשרוין #תמרשרוין #עברית

What do you do at Wix? VP Product, with executive focus on Mobile Apps and mini-Editors (a-la Blog) What was the most "out of the box" (shoe salesman, window cleaner, drill sergeant, animal trainer, etc) job you've had? During the summer vacation (July) at the age of 10 (?), I delivered "breakfast groceries" to people's doorsteps before they wake up... I would wake up at 4am, get on a van, and travel amongst the rich-and-famous houses of a well-to-do neighborhood.I would hop out of the van, evade the neighborhood dogs who would run loose, race up to the door, and leave a bag with roles, milk, cheese and other groceries (whatever they ordered) at the doorstep. What was the weirdest thing you had to do in that capacity? Well, besides evading the dogs? To optimize the time-to-doorstep, I would hop off the van before it fully stopped... Once, I lost my balance after the hop, and the van ran over my arm. Amazingly enough, nothing (and I mean - NOTHING) happened to my arm. We even x-rayed it to confirm.Nothing... What was the key career take away from that job? ​That sleep is great, but highly overrated, and surely not as required as many people think... (I got along just fine on sleeping 3-4 hours a night... I think I still do. Y-A-W-N) That launching a product too soon (read "hopping off the van too soon") has its hazards (read "the van ran over my arm") - but can help you reach the market sooner... So launching a product too soon is worthwhile considering... But be sure to consider the downsides too. And if you choose to launch sooner, be sure to learn what needs fixing, and fix it sooner rather than later. How did that job or other stations along the way prep you for what you're currently doing at Wix? ​No sleep? Totally Wix! Launching sooner rather than later (and fixing and improving the whole time)? Totally Wix! Any words of wisdom to share? ​Surmera. Assetov! Good for work. Good for relationships. Simply good. Always Share. Appreciate what you have while you have it - and not after you miss it. #reuven #wix #philosophy #life

סגירת המעגל קרתה לפני שבוע, בשבע ברכות שארגנו החברים שלנו לציפי ויונתן, שהפכנו (בהסכמת הכלה והחתן ובנוסף לשבע ברכות) לסעודת הודיה על ההצלה. סלי אמרה דבר תורה/ברכה/איחול/הודיה, ושוב לימדה אותנו שיעור חשוב ומדהים על כמה חשוב להודות על מה שיש, בזמן שיש - ולא להצטער על מה שכבר אין. היא סיפרה איך שבחלקיקי השניה שלפני התאונה היא אמרה ״הקב״ה, רק תן לי לחיות״. ואח״כ, אחרי שיצאה מהאוטו, וסבלה מכאבי-גב נוראים, והרכיבו לה את הסד, אמרה ״הקב״ה, רק שלא נשבר לי הגב״. כשהגיעה לביה״ח, וראו שב״ה הכל בסדר, אבל התחילו הכאבים בכל הגוף (נגמר האדרנלין?), ״הקב״ה, רק שיעברו לי הכאבים״. ואח״כ, כשהגענו הביתה, עם הקשיים בתנועה ״הקב״ה - רק שאצליח לרקוד בחתונה של ציפי ויונתן״. הקב״ה - עשה את שלו, והגשים כל אחת מהבקשות, אבל - אומרת סלי - מה עם הזיכרון הקצר שלנו כל דבר שביקשנו וקיבלנו, ובמקום להסתפק - מייד ביקשנו עוד? טבע האדם הוא לראות את הטוב - ולפעמים להודות - ותמיד לזוז הלאה. ומלמדת אותנו סלי, שעלינו ללמוד להידבק בזיכרון של הכרת הטוב. (תודה סלי, על השיעור.) זכיתי, זכינו. זכיתי לראשונה לפני כ-27 שנה כשהיכרתי אותה, זכיתי פעם שניה כשהסכימה שנינשא, זכיתי כל יום מאז - וזכיתי שוב בכ״ב אייר ה׳תשע״ד, כשהקב״ה נתן לנו אותה מחדש - ואני זוכה ללמוד ממנה בכל יום. #התאונהשלסלי #סלי

תוצאות הצילומים הגיעו - באורח נס - אין פגיעות פנימיות, אין פגיעה בעמוד שידרה, אין פגיעה בצוואר. הרופאים לא מאמינים. גם אנחנו. ברוך ה׳. בגדול, נמרחנו עוד כמה שעות עד שכל הרופאים יאשרו את הממצאים ויאפשרו לנו לצאת הבייתה, אבל באורח נס - סלי הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית, ומעבר לשריטות, צלקות וכוויה (שנגרמה מהחגורה), כאבי שרירים וגב - מהזעזוע - יצאה מזה. ה׳ שומרך - ה׳ צילך על יד ימינך. בשלב זה התחלנו לספר לאנשים (בעבודה עידכנתי את קצין הרכב, כי סלי נהגה ברכב העבודה שלנו - ואילן עשה עבודה מדהימה להשיג לנו רכב חלופי שהגיע אלינו מעט אחרי שהגענו הבייתה באותו יום) - ואין מילים לתאר את החום והאהבה, והתמיכה והחיבוק שקיבלנו מכולם. (המשך מחר...) #התאונהשלסלי #סלי

סלי מיד אמרה - ״תשיג את נני, שיבוא״ (חבר טוב, עובד בכיר במד״א כפר-סבא שמכיר את הצוות בביה״ח מאיר מצויין, ויכול לעזור להבין למה באמת מתכוונים, ומה באמת קורה)… צלצלתי אליו, עדכנתי אותו בקצרה (בשלב זה, שלא ידענו מה מצבינו, ביקשנו לא לעדכן אף אחד). בינתיים, בדיקה ראשונית שוללת פגיעות פנימיות או וודאות של פגיעות גב. מורידים את סלי מקרש-הגב בזהירות רבה (ניצחון קטן ראשון! מורידים מהקרש גב רק ברמת ביטחון גבוהה שאין פגיעה בעמוד שידרה, נכון?) ואומרים שתישלח בקרוב לצילומים לוודא שאין פגיעות פנימיות או בגב/צוואר. פה דברים התחילו לזחול, ובדיוק כשהתחלנו לאבד את הסבלנות, הגיע נני והסביר לכולנו איך ניתן לזרז את העניינים. היינו בצילום, חזרנו למיון, ובעוד אנחנו מחכים לתוצאות, נני השיג צילומים של התאונה, ועוד מידע. (צילומים מחרידים, וכנראה שברכב הפוגע היו שלושה נוסעים - נהג הרכב הפוגע נפצע אנוש, אחת הנוסעות נהרגה ואחת פצועה קל?) באתר החדשות של HNN ניתנו הדיווחים הבאים: דיווח ראשוני: http://hnn.co.il/news_article107062.html עדכון דיווח: http://hnn.co.il/news_article107063.html ותמונות מפורטות: http://hnn.co.il/gallery26221.html (המשך מחר...) #סלי #התאונהשלסלי

ואז היא סיפרה לי מה קרה… וכך זה היה (למיטב זכרוני): בעוד היא נוסעת על כביש 55 ממערב למזרח, כביש דו-סטרי, עם קו הפרדה רצוף (שאפילו ניתן לראותו בצילום הלוויני?), שני טורים של מכוניות, טור לכל כיוון. סלי נסעה בראש הטור שלה, במהירות של כ-70-80 קמ״ש. הטור בכיוון הנגדי (ממזרח למערב) נסע לאט יותר, כשלפתע יצאה מכונית מהטור שמולה, לעקיפה (?). המכונית האיצה אך היה ברור כי לא תצליח להשלים את העקיפה - סלי ניסתה להאט ולהיצמד לימין עד כמה שאפשר - אך המכונית שמולה פשוט התנגשה בה חזיתית במהירות גבוהה… המכוניות התנגשו, כריות האוויר נפתחו, וסלי נחבלה - אך המלאך השומר עלינו מכל רע, שמר עליה. נוסעי הרכב הפוגע נפגעו קשה יותר - לפי התמונות (שהגיעו אלינו רק מאוחר יותר) ניתן לנחש שזהו רכב ישן יותר, אולי ללא כריות אוויר, ואולי נסעו בו ללא חגורות? לא יודעים… בשלב זה, זה כל מה שידענו. התחלנו להתמקד בלהבין מה מצבינו... (המשך מחר…) #התאונהשלסלי #סלי

בעוד אני מחנה בחניון ביה״ח, מגיע טלפון (כן, מספר לא-מזוהה), ואני שוב עונה. ״שלום, מדבר חיים (שם בדוי וכו׳). אני הקב״ט של קרני-שומרון. הבנתי שאשתך הייתה מעורבת בתאונה באיזור שלנו. רציתי רק להגיד שאם אתה צריך משהו…״. כל ישראל ערבים זה לזה? החניתי את המכונית, וצלצלתי לסלי - בשלב זה חלפה כשעה מהשיחה הראשונית… היא עדכנה אותי שהיא במיון אורתופדי, ומיהרתי לשם. הגעתי אליה בדיוק בזמן בדיקה ראשונית. היא הייתה עדיין על קרש-הגב שעליו פינו אותה (מהסוג בו משתמשים כשיש חשש לפגיעה בעמוד שידרה), כשלצווארה סד, מהסוג ששמים כשיש חשש לפגיעה בעמוד-שידרה-צווארי… סה״כ - לא מראה מלבב, בלשון המעטה - מעורר חששות כבדים - אבל ברוך ה׳ - בהכרה, ללא פגיעות משמעותיות ניכרות, ועם המון תקווה... (המשך מחר...) #סלי #התאונהשלסלי

קיוויתי שתוך כדי נסיעה אקבל מושג על מה שקרה. סגרתי את המחשב, זרקתי לתיק, אמרתי מילה לשאר הפגישות שלי שאני חייב לצאת (לא אמרתי למה - כי לא ידעתי לענות לשאלות, אז העדפתי לחכות ליותר מידע). בדרך לאוטו, שוב שיחה מאותו מספר (שעכשיו כבר מוכר, ומבשר רעות…) - בחשש מה, עניתי. ״שלום, מדבר יוסי (שם בדוי. לא זוכר איך באמת קראו לו. צדיק!) - אשתך התקשרה אליך מהטלפון שלי. (הלב שלי צונח. למה הוא מתקשר אלי?) רציתי רק להגיד שאל תבוא לכאן [מקום התאונה. ר.ש.] - הכביש כבר חסום ואין סיכוי שתצליח להגיע…״ ״תוכל לתת לי בבקשה לדבר עם אישתי שוב?״ סיפרתי לסלי מה יוסי אומר, והיא אמרה שוב ״לא מעניין כביש חסום. אני צריכה שתבוא. בוא עכשיו.״, אז יצאתי. עוד אני באוטו, שוב שיחה ממספר לא-מזוהה - אבל אחר. מנוסה, כבר עניתי… ״שלום, מדבר שמעון (שם לא מוכר ולא זכור אחר. סליחה). רק רציתי להגיד שמפנים את אשתך לבית-חולים מאיר. תגיע לשם…״ בנהיגה לשם התקשרה אלי סלי שוב - מהמספר שלה! - ואמרה שאכן היא מתפנה לביה״ח מאיר ושאגיע לשם. אילו היו 45 דקות מהארוכות בחיי. (המשך מחר...) #סלי #התאונהשלסלי

(נכתב לאחר חודש. אני מקווה שנאמן מספיק למקור. הדגש הינו ממש לא רגשי… דיווח כמה שיותר קר.) יום חמישי (22 במאי, 2014 - כ״ב אייר, ה׳תשע״ד) בבוקר, יום ככל הימים. שלושה שבועות לפני החתונה של ציפי ויונתן. הפגישות היומיות כבר רצות, ובין פגישה לפגישה, שיחת טלפון ממספר לא-מזוהה (לא חסום - פשוט מספר שלא מופיע באנשי הקשר ולא נראה לי מוכר). בדרך כלל, אני לא עונה לשיחות ממספרים לא מזוהים. אני מרשה לעצמי להניח שמי שרוצה וצריך להשיג אותי, יצליח להשיג אותי, בין אם על ידי כך שיצלצל ממספר מזוהה, או על ידי כך שישלח לי מסרון (סמס) שמסביר לי במה מדובר - או על ידי שישאיר הודעה בתא הקולי… אבל משום מה, הפעם עניתי. אולי כי הייתי בין פגישות. זו הייתה סלי. בערב קודם סיפרה שהיא מתכוונת ליסוע לניחום אבלים בקדומים, ושהיא חוששת מהנסיעה בכביש לא מוכר, ביהודה ושומרון. ועכשיו היא אומרת לי: ״עברתי תאונה. אני צריכה שתבוא. בוא עכשיו. הטלפון שלי הרוס. אני מצלצלת מטלפון של מישהו פה.״ ״איפה את? לאן להגיע?״. קיבלתי הסבר כלשהו, מספק כדי שאפסיק לשאול שאלות ואתחיל לארוז את הדברים… (התאונה הייתה בכביש 55 לכיוון קדומים, קצת אחרי עזון.) (המשך בפוסט של מחר...) #סלי #התאונהשלסלי

Minimalism: Can’t Do Without It (?) “Perfection is achieved, not when there is nothing more to add, but when there is nothing left to remove.” (Antoine de Saint-Exupery 1900-1944) “Everything should be made as simple as possible, but not simpler.” (Albert Einstein 1879-1955) “The essence of being human is that one does not seek perfection.” (George Orwell 1903-1950) While the first two rules are clearly good for life (and not only for product development), this one has stronger bindings to the realm of product development. The idea is simple... Try to do the minimum you must, and then see what you can cut off. At any feature decision point, ask yourself: would I prefer NOT to ship the product at all?If the answer is "yes, this feature is so critical that the world is better off without the product that doesn't have this feature", then maybe you actually need it. Otherwise, just ship it... #life #product #philosophy

Sorry... Too busy, and no idea what to write about. I'll update and say: no idea what to write, travel, and The Wedding. Will resume on or before June 22nd.