top of page

Search Results

239 items found for ""

  • אשרינו מה טוב חלקינו - ולוואי ונצליח תמיד להיות ראויים

    ביום הזיכרון+יום העצמאות ה-73 של ישראל, היינו בירושלים. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים (תהילים קכ״ו) ביום הזיכרון סיירנו בעקבות לוחמי תש״ח בעיר העתיקה, וסיימנו עם שקיעה ליד הכותל, שם התפללנו את תפילת יום העצמאות החגיגית. בתפילה בכותל, יצא לנו לשמוע את הרב הראשי לישראל - הרב דוד לאו - מדבר. הוא אמר (לקהל, שהורכב בעיקר מעולים): זכיתי למה שאתם לא זכיתם - זכיתי להיוולד בארץ ישראל, ולגדול בארץ כיהודי ישראלי. אבל אתם זכיתם למה שאני לא זכיתי - לבחור בארץ ישראל, ולעלות אליה. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ (מתוך תפילת שחרית) בבוקר יום העצמאות טיילנו בטיילת החומות הצפונית (הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי) ויצא לנו לראות חלקים של מטס חיל-האוויר שם. מרומם ומדהים, ותחושה של זכות עצומה שנפלה בחלקינו, להיות עם חופשי בארצינו, על חומותייך ירושלים - דבר שרבים וטובים לא זכו לו. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ (מתוך תפילת שחרית) החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות מזכיר לנו את הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו - ואת המחיר העצום ששילמו הנופלים - ושהמשפחות שלהם ממשיכות לשלם כל יום. טוֹב, לְהֹדוֹת לַה׳ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן (תהילים צ״ב) מוטל עלינו להיות ראויים לקרבן ולמחיר, וללמוד מהנופלים - ומתכונותיהם המיוחדות - ובכך להנכיח ולהנציח אותם ביומיום.

  • You're Not With Us - But Always Here

    אתה לא איתנו - אבל תמיד פה. המוח לא קולט. הלב לא מאמין. המילים לא באות. ונזכר בחיוך. ונזכר באמונה. ונזכר בראיית הטוב. היית רוצה שאחייך. ושאאמין. ושאראה את הטוב. ואני מבין מה צריך לעשות. אבל עוד לא מסוגל. לזכר הרב רונן נויבירט ז״ל. כ"ב בכסלו, ה'תשל"א – ט"ו בניסן, ה'תשפ"א You're Not With Us - But Always Here The brain can't grasp it. The heart won't believe it. No words come to mind. (I) Remember his smile. (I) Remember his faith. And (I) remember him always seeing the good in everything. You'd want me to smile. And to have faith. And to see the good. And I understand what you expect me to do. But I just can't do it. Not yet. In memory of Rav Ronen Neuwirth Z"L December 20, 1970 - March 28, 2021

  • Pearls of Non-Wisdom: Why Exercising is Easy, and Losing Weight is Hard

    What is the reason Exercising is Easy and Losing Weight is hard? It's quite Simple (and obvious). In order to start - and continue - exercising, you "only" need to "be strong" once a day, possibly a couple of times a week - and for a short period. Maybe 30 minutes, maybe an hour. But that's it. On the other hand... In order to start - and continue - losing weight (or eating healthier, or spending less money), you need to "be strong" 24/7/365 - because the temptation of food (and calories, or junk food) is always around you. Obvious, no? A a life-changing commitment is super-hard. An on-going commitment is much easier. (It almost sounds like a mistake - but I just re-read it. It's not.) Just set your expectations accordingly, and you won't be surprised.

  • The Before and After of The Domino Effect

    The Dominos are Falling! I assume we've all enjoyed one of these amazing videos, prepared by people sharing with us the excitement of triggering a domino effect - you knock the first domino (or whatever contraption you use) - and then - an amazing "story" unfolds as one element knocks the next element into action - one wow after the other, and after some time - we're all done... But - what happened before the first domino was knocked over? Do you realize how many hours (days?) the team worked to set up one domino after the other? how many parts failed by mistakingly knocking over a domino, that knocked another one over, etc.? Not to mention the long time of planning the effects, and how the effects come along together? I'll state the obvious "common sense": ⇒ Before every achievement there is so much work done. Planning. Preparation. Execution. FAILURES!. And more Planning. And more Preparation. And more. And more. And eventually - with a lot of determination - the work "comes together". So the Domino Effect is amazing. Justifiably so. Just don't forget the investment BEFORE the Domino Effect. And what happened after the final domino fell? Yes, of course there's happiness, and joy, and celebration and toasting and partying. All justified and well-earned. Can you imagine the MESS the team faced? All of those dominoes need collecting, sorting, packing... Lots of work. I'll state the obvious "common sense": ⇒ After every achievement there is yet again more work to be done. Your work doesn't end once you're reached your goal. Enjoy the moment. Celebrate the achievement. Breath. And now - get on with your life. Prepare for your next achievement. Thoughts? Feedback? LMK.

  • Pearls of Non-Wisdom: An Email *Explaining* a previous Email - *Adds Confusion*

    In an ideal world, people understand each other. In the real world - they don't. So... The other day, I had a conversation at work, about some test I wanted to perform. We agreed I'd send a brief email explaining our conclusion. She shared the email with some other stake holders. Someone replied and involving someone else. This person had concerns. We opened our own email thread. I wrote an email, offering details, and explain why there was no need for concern. Now that really got them concerned. The next email explained to me, in details why they are concerned. My next email... (and you got the point, right?) Every "Let me just clarify" email just added to the confusion. Which led me to my Pearl-of-Non-Wisdom: An Email Explaining a previous Email - Adds Confusion Email can be good. But when it's not - every "improving" email usually adds to the confusion. Now it's time for the doomsday weapon - talk!

  • Pearls of Non-Wisdom 1 - Fixing the World's Problems... You Come First!?

    It's April 2020, and hopefully - in retrospect, when this will be read in 2021 - we won't believe that in April 2020 all/most/many of us - worldwide - were in some level of quarantine due to the CORONA/COVID19 virus scare. It was/is a super-interesting time, but I don't want to waste words writing about it. Enough people had done that... I do want to talk about one of the phenomenons taking place in media and social-media. One of the side-effects of this time, was many wise people pointing fingers at other people and explaining what the other people needed to change/do in order to alleviate the problem. And you, my bored reader, know that there's no easier way to frustrate me that by A telling B how B should change... I'm a strong believer in You Come First. Well... maybe more like You Go First. You Change Yourself. And you hope people around you follow your example and change themselves too. And the world will be better for that. And maybe not only better - but actually good enough. So much for the Corona background. I spent some of my Corona-off-time reading Quora, and read many Q&A on another frustrating subject - the Jewish/Israeli/Arab/Muslim conflict, which is another super-elusive topic. The 4th Prime Minister of Israel, Golda Meir, is credited with the following quote “Peace will come when the Arabs will love their children more than they hate us.” (I'm writing "credited" since it's a debate in itself. But the concept is clear.) And then, I stumbled upon a Quora Q&A (link to follow) by Ahmed Elabyad, answering the question "My fellow Arab People, how do you see the solution for the Arab-Israeli conflict? What is a satisfactory solution for you for this 70+ conflict?". In Mr. Elabyad answer he quoted Selahaddin Eyyubi (on the topic of war on others) and summarized by saying "(once the Arab people) start doing the hard work of transforming themselves; then they will change their political reality". I really appreciated this answer - since it (in my perspective) it is the only true way of making a change thats matters - change yourself. And Hope people will follow you. And if people choose not to - it's their choice. And if they choose not to - it's their problem. Not your responsibility to fix other people... (Link to Mr. Elabyad's Quora answer)

  • Take a Leap-of-Faith, One Step at a Time

    You can not cross the gap without taking a leap of faith. You can not keep going unless you take one step at a time. [Following feedback from one of my best critics, I've added a concrete example at the end.] The other day, we had a discussion about making change. The topic was a how to make a change (lose wait, take up jogging, learn a language) - and make it stay. The two sides of the discussion were basically "take one small step at a time" or "take a leap of faith". After lots of give-and-take which I'll spare you, I believe the answer is: Take a Leap-of-Faith, One Step at a Time I'll explain: If you only take a leap-of-faith, you risk "biting off more than you can chew", and give up too soon. If you only take one-step-at-a-time, you risk progressing too-little-too-slow, not feel or see any difference, and as a result, give up too soon. So do both. Your initial resolution must be made of both parts: Take a leap of faith, making a larger-than-you-thought-you-can-do commitment, which will get you started down a path when you'll see an immediate difference. Take one step at a time, making a commitment on a regular-schedule, made of many small steps, that will "nail" in the commitment and keep the change going and growing. Take a Leap-of-Faith, One Step at a Time Good Luck! So if, for example, your change is to start - and continue - running, then: Decide you're starting to run: Tomorrow (or even now) How many times a week (at least 3 - anything less is too easy to lose the change) And what distance - or how long (less critical - it's a small step - and you can consider increasing the distance - or duration - later. #culture #philosophy

  • לקפוץ למים - עקב בצד אגודל | קפיצה גדולה - וצעדים קטנים

    [Original Post in English, if you prefer] [תורגם מאנגלית - אם נוח לכם באנגלית - אז בבקשה...] עוברים את התהום - בקפיצה גדולה. צריך ״פשוט לקפוץ למים״. הדרך מורכבת - מהרבה צעדים קטנים. את הדרך עוברים ״עקב בצד אגודל״. [בעקבות משוב מאחת המבקרות הנאמנות, יש דוגמה מעשית בסוף...] לא מזמן, נקלעתי לדיון על איך לחולל שינוי, לתמיד. הנושא היה איך מתחילים שינוי (מרזים, מתחילים לעשות כושר, לומדים שפה) - ומתמידים בו. שתי העמדות שהוצגו בדיון היו האם ״צריך פשוט לקפוץ למים״ - או ״עקב בצד אגודל״. אחרי הרבה חפירות (שאחסוך לכם) הגעתי ל״תובנה״ הבאה: צריך פשוט לקפוץ למים - ולהמשיך עם עקב בצד אגודל. צריך לעשות קפיצה גדולה - ועוד המון צעדים קטנים. אסביר למה כוונתי. אם לוקחים קפיצה גדולה - אם ״פשוט קופצים למים״, מסתכנים בהגזמה, שתגרום לנו לנטישה מהירה. אם עושים צעדים קטנים - ״עקב בצד אגודל״, מסתכנים בהתקדמות איטית מדי, שלא נוכל לראות או להרגיש שום הבדל, מה שיגרום לתחושת ייאוש - ולנטישה. הפיתרון הוא פשוט ״גם וגם״. גם קפיצה גדולה - וגם צעדים קטנים. כשאנחנו רוצים לחולל שינוי, שיחזיק מעמד, להחלטה שלנו צריכים להיות שני המרכיבים הבאים: ״פשוט לקפוץ למים״, לקחת קפיצה גדולה, לקבל על עצמינו התחייבות נקודתית שהיא יותר ממה שאנחנו חושבים מסוגלים - החלטה שתוליך אותנו לתחילת הדרך לשינוי - שתראה לנו שאכן - אנחנו יכולים. ללכת ״עקב בצד אגודל״, ולעשות הרבה צעדים קטנים, להכניס ללו״ז שלנו - בתדירות גבוהה - פעילויות שתומכות בשינוי שאנחנו רוצים לחולל, כאשר כל פעילות הינה מספיק קטנה שתוכלו לעמוד בהתחייבות - וכך ״לקבע״ את השינוי ולהפוך אותו להיות חלק מעצמכם. פשוט תקפצו למים - ותמשיכו ללכת עקב בצד אגודל! בהצלחה... למשל, אם השינוי הוא להתחיל - ולהמשיך - לרוץ, אז: להחליט שרצים החל ממחר! (או אפילו עכשיו) וכמה פעמים בשבוע (לפחות 3 - כי פחות מזה קל מידי לאבד את הקביעות) ואיזה מרחק - או כמה זמן (פחות קריטי - זה צעד קטן - ואפשר לשקול להגדיל את המרחק - או הזמן - בהמשך) #culture #philosophy

  • WWTT??? iOS 14 Phone Call Banners

    With iOS 14, Apple introduced a long-awaited feature of Incoming Call Banners (as part of their Compact UI effort), "that enables users to stay in the context of what they are doing" (quoted from Apple's PR, here). Now, when you're using your phone, and you get a incoming call, you have the option (on by default) to have the incoming call appear as a banner (instead of overtake your screen with the full screen UI we got used to in the previous 13 versions of iOS). Great improvement. Love the feature. But, they also introduced a WWTT moment - what were they thinking??? Checkout what happens as soon as you accept the call (by clicking on the Green "Answer Call" button): The Red button (initially serving as Decline Call, and once you answered - serving as "Disconnect Call") - moved! It started on the left - and now moved to the right. So, a very typical scenario looks like this: I get a call. I click the Answer button. Now, I want to turn on the Speaker. The Speaker button would naturally appear exactly where the Answer button was... But no... It isn't. This is where the Disconnect Call button is now. WWTT???

  • ״כי אבא שלי יודע המון, עברית צרפתית ואפילו חשבון״. קצת על (שירה של) אבא שלי.

    אז אבא שלי, באמת יודע המון. ממש. (למרות שהמשפט השגור בפיו הוא ״But what do I know״) עם זאת, שירה הוא כותב מגיל מאוד צעיר. ובד״כ, אני פחות מבין שירה בכלל, ולצערי - את של אבא שלי - בפרט. אבל לאחרונה, זכיתי לקרוא ביקורת בעברית על השירה שלו, שנכתבה לפני מלאןתלאפים שנה (אולי ב-1988... כמה זה בשנים? זה נכתב במכונת כתיבה... זה כמה) - וכולל תרגום לעברית של פואמה שלו שאני זוכר (לא בעל פה, אבל מספיק בכדי עלי רושם). אז הנה המקור באנגלית, ואחריו התרגום בעברית, שתורגם על ידי המבקר - שמואל שתל ז״ל. I want what I want and get what I don't, and that, dear heart, is comic. I want what I want and get what I want, and that dear heart, is tragic. I want what I want and get just enough to hurt, dear heart, and that's life. But sometimes I want not even nothing, and that, that, dear heart, is joy. רוצה מה שרוצה ומשיג את שלא רוצה, וזה לבי הטוב, זה מגוחך. רוצה מה שרוצה ומשיג את מה שרוצה, וזה לבי הטוב, זה טראגי. רוצה מה שרוצה ומשיג רק עד להכאיב, לבי הטוב, אלה החיים. אך לפעמים אני רוצה, אף לא לא-כלום, וזאת, זאת, לבי הטוב, שמחה. חלק לא פחות משמעותי שהשאיר עלי רושם באותה ביקורת הייתה הצורה בה סיכם את הביקורת במשפט מפותל מלא ניגודים ש״תופס״ כל-כך יפה את אבא שלי (וכנראה שגם את השירה שלו): ״...שירה אופטימית מתוך ספקנות הורסת-מוסכמות ואמונה-בונה גם יחד...״ ״ optimistic poetry driven by convention-wreaking and faith-building skepticism״ *** הערה לקורא: באנגלית, המילה want - ובפרט בביטוי I want - כפל משמעות אפשרי - רצון כמו גם חוסר. I want פרושו גם ״אני רוצה״ וגם ״חסר לי״. שווה לקרוא את הפואמה שוב עכשיו...

  • חג סוכות נגמר - אבל בשנה הבאה יש סוכות שוב!

    (In case you need an English version, it follows the Hebrew version) טרי-טרי ממוצ״ש האחרון: טיפ של אלופים לפירוק סוכה. כידוע החלק הכי קשה בפירוק סוכה הוא גלגול הסכך והכנסה שלו לתיק האחסון. טיפ: גלגלו את הסכך הדוק, קשרו אותו באזיקון בודד באמצע. פרוייקט שלקח 10 דקות לשני אנשים - הושלם ב-2 דקות... לבד! בום! בעיה פתורה!‎ LPT: the hardest part of taking apart the סוכה is trying to fit the סכך into its storage bag. Tip: after rolling the סכך tightly - tie it down with zip-tie אזיקון. Boom! Problem solved!

  • Lessons Learned from the Army - and Impact to The Startup Nation, Part 2 of 2

    So, what have I learned? There's always a higher hill to climb - there's that phase in the army hike, you think you're done. You'e almost there. You can see the skyline. Or the lights. And you continue pushing on - and you conquer the hill - only to find your marching orders have changed, and there's one more hill to climb. Well, tough. That's army life. And the startup life is no different. There's always an extra mile to walk - you better be here for the long haul... Take a long breath - we've got a long march ahead of us. And when you think you're there, you might be there - and the lights you see may indeed be your camp lights, and the march will be over. But they may not be your camp lights (at night it's really hard to know), and even if they are, your board - oops, I meant your CO - may decide the hike is not done. So be ready. There's always one more thing we can do... Even if you have nothing, planned, you can always go on a hike or jog... I'm mentioning this, since many time I would hear from friends in the Armored Corps ["Shirion"] , that they were resting since they exhausted all of there allotted engine hours ["Sh'ot Ma'noa"]. Well, in Infantry - there's always another exercise we could do. There's always room for one more person. No matter how tight space is in your tent, when it rains, and the tent leaks (and it will leak), people will squeeze in, and it's fine - it's good for bonding and building trust. And in the hard days to come, trust is what will hold the unit together. And the same is true for your team. So plan for co-location - have different disciplines share the space and sit together. Your team will improve as a result, and the team work will improve significantly. Co-Location - there's a reason why the whole platoon sleeps together... #Hiking #life #philosophy #product

bottom of page