Search Results

When Apple shipped the first Apple Watches, they offered many beautiful, interactive and configurable watch faces (FWIW, as was standard for all smart watches... Apple wasn't the first to invent it). The complete watch face list can be found at Apple's site . With the Apple Watch Ultra, they introduced a new watch face, Wayfinder, which offers many complications, to really make the use of Apple Watch Ultra standout. My Wayfinder watch face. But, they also introduced a WWTT moment - What Were They Thinking??? You see, with all this smartness, one day I noticed my watch arms (you know, those things pointing at the hour/minutes/seconds) became noticeably shorter... (see image below) My Wayfinder watch face - with shorter arms 🙁 I did notice that I also got a live compass reading (something I didn't ask for, but was nice...) - but I really preferred the longer arms... Like most users, I thought I did something wrong and somehow messed up with the Watch settings. So I started looking into the Watch app settings, trying to figure out what I need to reconfigure to make the arms longer again. Or make the compass go away. Couldn't find anything in the app. Looked into the Watch settings (on the watch) - and still couldn't find anything. Still short arms. So now what? I did what any user does when stumped with a technology product - and restarted the watch, hoping the short arms would go away. But to no avail. Still short arms. I really hated the short arms (and wasn't too keen on the compass that came with them), so I gave up on the Wayfinder watch face, and set another watch face. And thought - maybe if now I set back the Wayfinder watch face, it'll have the long arms again? Tried it. Still short arms. Now what? Truly gave up. Moved to another watch face. Forgot about it. Until, one day, what reading about watch face features (at Apple's site, link above ), I noticed the following "hidden-yet-obviously-documented" feature of the Wayfinder watch face: ...when you tap the outer edges of the Wayfinder watch face (the ring that displays minutes or hours), it becomes a compass and your current latitude and longitude coordinates appear within the ring. (And needless to say, your watch arms will also become shorter... until you tap again, when the compass will go away - and the arms will grow back!) So, great feature - but why not make it more obvious? Or easier to turn off? Or at least reset when switching to another watch face and back? Or when restarting the watch? Or some other cooler more Apple way. Why make it so hard to find? WWTT???

(c) Christian Scheja - Trust  (פורסם במקור באנגלית. אם אתם מעדיפים באנגלית, ניתן לקרוא כאן .) אחרי שנים רבות של מערכות יחסים, הן אישיות והן מקצועיות, ארצה לסכם. כל מערכות היחסים הן אישיות . כל סוג אחר של מערכת יחסים - למעשה אינו סיווג של סוג מערכת היחסים - אלא סיווג של היכן מערכת היחסים מתקיימת (זאת אומרת שלומר שמערכת יחסים היא מקצועית, פרושה שהיא אישית - אך מתרחשת במקום העבודה) הכל עניין של כימיה . כימיה בין-אישית. יש אנשים שמסתדרים עם כל אדם שיפגשו, וכום יחבבו אותם. אבל רובנו זוכרים את האדם שאיך שנכנס לחדר ״בא להם לא טוב״. חלקינו אפילו אולי היינו אותו אדם... כל השאר (מיומנות, ניסיון, אהבה וכו') הם או תוצרים - או גורמים - אבל אם אין כימיה, מערכת היחסים תמיד תהיה מתוחה, וכתוצאה מכך, בהזדמנות הראשונה (או השנייה או השלישית) - מערכת היחסים תרד לטמיון. כימיה היא תנאי מקדים. ואיננו יכולים לשלוט בכימיה. וזו בשורה רעה, כי זה אומר שאיננו יכולים להשפיע על מערכות היחסים שלנו. המשיכו לקרוא - יש לי עוד חשש לפתוח - אבל גם בשורות טובות יותר, אני מקווה. חוץ מהכימיה, יש גם את ה אמון . בלי אמון, אנשים לעולם לא יהיו פתוחים. וכל מערכת יחסים בה אנשים נמנעים מלהיפתח, כי הם לא בוטחים בסביבה - נידונה לכישלון. זו לא בעיה פשוטה. כי אומנם אם יש כימיה, אז יש סיכוי טוב יותר לפתח אמון. אבל אם אין כימיה , יש סיכוי טוב שלא יתפתח אמון . ואז, נשארתם בלי כימיה ובלי אמון. מה עושים עכשיו? אז מה החדשות הטובות? אמון יכול להיבנות. גם במערכת יחסים שאין בה אמון. ואפילו במערכת יחסים שאבד בה האמון - ואין בה כימיה. כדי שייבנה אמון, מישהו צריך לעשות צעד ראשון. בו נניח שהחלטתם שאתם תהיו הראשונים. אז זה מה שאתם צריכים לעשות. פשוט להגיד, קשה לעשות. אמון צריך להרוויח. אתם צריכים לוותר משהו שחשוב לכם. לא בתמורה לוויתור של הצד האחר. ראשונים, ללא תמורה. זה יכול להיות צעצוע שאתם אוהבים (אם אתם בני חמש וקוראים את הפוסט הזה, ומחפשים לבנות אמון עם הילד של השכנים), זה יכול להיות על דרישה מקצועית מסוימת (קודם אוכיח מסוגלות ואקווה ללא הבטחה שאז אקבל קידום, קודם תקבלי קידום ואני מאמין שאז תוכיחי את עצמך), זה יכול להיות דפוס התנהגות מסוים. אתם קופצים ללא תנאי - ומאמינים ומקווים שמישהו יהיה שם לתפוס אתכם. הכל עניין של אמון ... בהצלחה. אם יש לכם מזל, אז גם יש כימיה. אבל גם בלי כימיה, יש לכם סיכוי לבנות אמון. אתם רק צריכים להיות מוכנים להקריב ראשונים. ברוח הדברים, שני ציטוטים בנושא: * אמון לוקח שנים לבנות, שניות לשבור, ונצח לתקן. (מקור?) * אני לא מאמין במילים. אני מאמין במעשים. #סורמרעעשהטוב #life #surmeraassetov #philosophy #trust

(c) Christian Scheja - Trust  After many many years of relationships, of the personal and professional kind, I'd like to summarize. All relationships are personal . Any other kind of a relationship - is actually not a classification of the kind/type of the relationship - but actually a classification of where the relationship take place (workplace, home, service provider, restaurant, municipality - you got the drift...) It's all about chemistry .  Everything else (skill, experience, love etc.) are either derivatives - or factors - but if there is not chemistry, the relationship will always be strained, and as a result, at the first (or second or third) opportunity - will flush the relationship down the drain. Chemistry is a pre-requisite. And we can't control chemistry. And that is bad news, since that means we can't impact our relationships. Read on - more bad news - but bigger good news, I hope. And then there's trust . You see, without trust, people will never be open. And any relationship where people hold back, since they don't trust - is doomed to fail. And the problem is non-trivial - since if we have chemistry, then there's a better opportunity to develop trust. But if you don't have chemistry , there's a good chance you won't have trust . And then, you're left without chemistry AND without trust. Now what do you do? The good news? I believe trust can be built.  The catch? Trust must be earned ... You need to sacrifice something you care about, and you need to be the first. You need to make an unmistakable unilateral leap-of-faith, so that your counter-part in the relationship - the person who you hope will become your partner, will be able to choose to make their own leap-of-faith. It's all about trust ! Good luck. In the spirit, two great quotes on the subject: Trust takes years to build, seconds to break, and forever to repair. (Unknown?) I don't trust words. I trust actions. #סורמרעעשהטוב #life #surmeraassetov #philosophy #trust

(מבוסס על סיפור אמיתי. שמות המשתתפים שונו.) (פורסם בעבר באנגלית, למעוניינים .) יום אחד בעבודה, השתתפתי בפגישה עם כ-5-6 משתתפים אחרים. התנהל דיון על התקדמות הפרוייקט, ובשלב מסוים פנתה נרקיס ל-דני ואמרה לו ״איך שאתה מתכנן ומוציא לפועל דברים, וואו! זה ממש מרשים!״. כרקע חשוב לדעת שלאורך השנים, לנרקיס ו-דני היו חילוקי דעות, ובעוד שברמה האישית הם הסתדרו מצוין, ברמה המקצועית הם תמיד חשדו זה בזה, פקפקו במניעים, הטילו ספק באיכות ובסך הכל לא סמכו על המקצועיות של האחר. אז כששמעתי את נרקיס פונה לדני בדבריה, התלקח מיד ויכוח פנימי בין ה-אני-האופטימי לאני-ה-פסימי שלי. ראובן-האופטימיסט אמר: "וואו! נרקיס החמיאה לדני, ועוד לפני כולם... אולי משהו טוב קורה פה!" ראובן-הפסימיסט אמר: "לא יעברו 24 שעות ואני אשמע ריקושטים. דני לא ישמח מזה". לצערי הפסימי-ראובן צדק. בפגישה למחרת, דני אמר לי: "שמעת איך נרקיס העליבה אותי, ועוד לפני כולם? איך היא הדגישה את הכישורים התפעוליים שלי, תוך שהיא רמזה למעשה כי כישורי הניהול שלי לוקים בחסר???" מה בעצם קרה? האם שלושתנו לא היינו חלק מאותה שיחה? מדוע המחמאה שנתנה נרקיס ל-דני התפרשה כעלבון על ידי דני? התשובה, במילה אחת, היא אמון . כשמישהו שאני סומך עליו, מאמין בו, אומר לי משהו - ברירת המחדל של הפרשנות שלי תהיה שהדברים נאמרו בצורה חיובית. אפילו הביקורת הכואבת ביותר שתינתן לי יש סיכוי שתתפרש כמשהו חיובי, שכן אני מאמין שזה בא ממקום טוב . וכשאני לא סומך על מישהו, כשאין לי אמון במערכת היחסים - ברירת המחדל של הפרשנות שלי תהיה שהדברים נאמרו בצורה שלילית. אפילו המחמאה הגדולה ביותר שתינתן לי עלולה להתפרש כמשהו שלילי, מכיוון ש אני לא סומך על המוטיבציה שלך ... הכל עניין של אמון . מה ההבדל בין מחמאה לעלבון? במילה אחת? אמון . #workplaceetiqette #life #philosophy #trust

(True story. Changed names.) The other day at work, I was attending a meeting with a number of people. We were discussing some topic and at some phase of the discussion, Joslin turned to Greg and said: "I really appreciate your operational skills. The way you make a plan and execute it is inspiring". As background you should know, that over the years, Joslin and Greg had their differences, and while on a personal level they got along fine, on a professional level they were always suspicious of each other, doubting motives, questioning quality and overall didn't trust the other's professionalism. So hearing Joslin say what she said, immediately flared an internal debate between my internal optimist and pessimist. Optimist-Reuven said: "Wow! Joslin gave Greg a compliment , in public... Cool!" Pessimist-Reuven said: "Within 24 hours I'll be hearing ricochets. Greg won't be happy about this." Unfortunately, Pessimist-Reuven was right. In a meeting the following day, Greg told me: "Did your hear how Joslin's insulted me in public? How she emphasized my operational skills, while actually hinting my managerial skills are lacking???" What actually happened? Weren't the three of us part of the same conversation? Why was the compliment given by Joslin to Greg, received as an insult by Greg? The answer, in one word, is Trust . When I trust you, I will interpret things you say in a positive way. Even the most painful criticism you offer me will be interpreted as something positive, since I trust you are "for me". And when I distrust you, I will interpret things you say in a negative way. Even the most positive feedback you give me may be interpreted as something negative, since I mistrust your motivation... It's all about trust ! #workplaceetiqette #life #philosophy #trust

מה עוד אפשר ללמוד ממשה רבינו, ואהרון הכהן? * חבר לעבודה פעם אמר לי ״אני מאמין שצריך לקבוע רף מאוד גבוה - כך שאוכל לעבור בנוחות מתחתיו״ (החבר דיבר בצחוק - כי הוא עצמו אף פעם לא ויתר על מצויינות). ** כמעט כל ילד במגזר גדל על הסיפורים בסדרת ״כה עשו חכמינו״. כל הסיפורים המדהימים על צדיקות וצדיקים - שכל-כך נהניתי לשמוע, לקרוא ולספר - אבל בלב עמוק ידעתי שבחיים לא אהיה כמותם? סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. רגליהם בעולם הזה, ומעשיהם בשמיים - ואני בארץ. נהניתי לקרוא את ״כה עשו חכמינו״ - ואפילו, לפעמים, התפללתי שיקרה נס ואהיה כזה צדיק. אבל הנס הזה לא קרה לי. אולי נשמע לחלקיכם מוכר, וחוויתם חוויה דומה. בסופו של יום, אם מודל החיקוי שלנו ״בשמיים״, בלתי מושג, אז זה לא באמת מודל לחיקוי - כי בלב פנימה, אנחנו לא מתחייבים ולא מחויבים - כי אנחנו יודעים שזה בשמיים ולא בר-השגה. אבל, כשמודל החיקוי שלנו רחוק, אבל מושג, ולפחות כלפי חוץ נראה אפשרי, ומורכב מאוסף דברים שנראים קשים - אבל אפשריים להשגה - אז סיכוי טוב מאוד שנצליח ״לצמצם טווחים״ אליו. אולי לא נצליח להיות כמותו - אבל בטוח נשתפר, בטוח נהיה טובים משהיינו. המודל משאיר אצל אנשים את התחושה שאם רק יתאמצו עוד קצת (ועוד קצת. או עוד הרבה) - אולי יהיו טובים יותר. על משה רבינו נאמר: * לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ * וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה קרוב מכל אדם אל האלוקים שבשמיים, ו-ענו מכל אדם שבאדמה - רמת שלמות אל-אנושית. ולעומתו, על אחיו, אהרן הכהן: * וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ * וַיִּדֹּם אַהֲרֹן * אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם שמח לפרגן לאחיו הצעיר (לא פשוט בכלל - אבל אפשרי), יודע להתאפק (בצורה יוצאת דופן, אבל אפשר לנסות), אוהב אדם ופועל להשכין שלום ולהפיץ תורה (דורש אופי מיוחד, לא מתאים לכל אדם - אבל פן שמתאים להמון אנשים לשאוף אליו) מי שמוותר על שלמות - מסתכן בכך שיהיה פחות ממה שהוא מסוגל. מי שמנסה להיות מושלם, מסתכן בכך שלא רק שלא יגיע לשלמות - אלא יישאר במצבו הנוכחי. אז מציבים לנו שתי דמויות, שמשקפות שbי מודלים, ו״טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם״ (קהלת ז, י״ח). קחו מה שתוכלו מהאחד, ותמשיכו לקבל השראה מהשני - והעיקר - אל תוותרו על הניסיון להשתנות לטובה, לשפר את עצמיכם ולהשפיע טוב על הסביבה.

בשלושת השבועות שבין י״ז בתמוז לתשעה באב, ימי בין המיצרים, יוצא לי לעסוק, לקרוא וללמוד מאגדות החורבן. הגמרא במסכת גיטין , נה: אומרת ״ אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה... ״ וממשיכה בשלושה סיפורים המהווים בסיס להבנה על הבעיות בעם ישראל שהובילו לחורבן. אבל בעוד שהסיפורים קשים לקריאה אך יחסית פשוטים להבנה, ומביאים מסרים פשוטים של בעיות יסוד בהתנהגות אותו דור - הפתיחה תמיד היתה לי קשה להבנה. הפתיחה של הגמרא במסכת גיטין מתחילה באמרה של רבי יוחנן שמצטט את הפסוק מספר משלי, - ״ אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה ״ עוררה בי שאלות רבות. הפסוק הזה פשוט לא מובן. למה פחד הוא טוב? ואיך הוא מנגיד קושי לב (שמצוייר כהיפוכו של הפחד, כדבר רע)? והשנה, בתשעה באב (ה׳תש״פ), ״נפל לי האסימון״ - הבנתי. הפחד אותו משבח שלמה המלך במשלי (ובעקבותיו, רבי יוחנן) הוא לא הפחד הרגיל של ״משהו חיצוני מפחיד אותי״. הפחד ה״משובח״ הוא פחד פנימי - זה פחד של ״אולי אני טועה?״ אולי אני לא מקשיב וקשוב מספיק? אולי טענות האחר ראויות יותר לשיקול, למשקל יותר גדול? אולי אני ״נעול״ מידי על צורת חשיבה מסויימת? אשרי אדם מפחד תמיד - אשרי אדם שתמיד מוכן לשקול אפשרות שהוא טועה, להקשיב בקשב רב למה שאומרים לו, ולבחון שוב (ושוב) את טענות הצד השני. ומקשה ליבו יפול ברעה - מי שתמיד פשוט ממשיך הלאה, ויתעלם ממחשבות האחר - ייכנס עם הראש בקיר - ואפילו אם יהיה צודק לפעמים - יהיה לבד תמיד. זה לא אומר שאסור לאחוז בעמדה, ולפעול לפיה - אבל שווה וחשוב וכדאי תמיד לבחון ברצינות את הטענות שכנגד. וכשלא עושים זאת מספיק, זה ״ מקשה ליבו ״, והוא ״ ייפול ברעה ״. (*) ומכאן, הסיפורים של ״ אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר ״ פשוטים עוד יותר - תקראו, ותראו איך כמעט כל דמות שם ״מפספסת״ ומתעקשת על צדקת דרכה. כל-כך ״נעולה״ על צורת המחשבה שלה, לא מוכנה לשקול אפשרות חשיבה אחרת -

(גירסה באנגלית, הקליקו כאן .) דמיינו לכם את המצב הבא. אתם מובילים צוות בפרוייקט מורכב, ויום אחד המנהל קורא לכם לשיחה. הוא אומר לכם: יש לי חדשות רעות, וחדשות טובות. החדשות הרעות הן שמצב הפרוייקט לא טוב. הצוות לא מתפקד, ולא מביא את התוצאות הרצויות. החדשות הטובות הן שאני משוכנע שהאשמה לא בכם. אתם מעולים. אבל הצוות שלכם ״על הפנים״. אז לאחר התייעצות, החלטנו בהנהלה לפטר את כל הצוות - אבל להשאיר אותכם. נבנה סביבכם צוות חדש, סופר-מוכשר, ותמשיכו הלאה. מה תהיה התגובה שלכם? תסכימו להצעה? או לא? תדונו בהצעה? בחומש שמות, בפרשת יתרו ( מקור ) משה רבינו עולה להר-סיני לקבל את התורה. ומאוחר יותר, בפרשת כי-תישא ( מקור ), מופיע סיפור שהתרחש למרגלות ההר, בזמן שמשה מתארגן לחזור - מסתבר שבאותו זמן ממש, חלקים מעם ישראל חטאו בעבודה זרה לעגל. בתגובה, פונה הקב״ה למשה ואומר לו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים - העם הזה קשה-עורף. אם רק תאפשר לי, אשמיד את העם, וממך אבנה עם גדול עצום ורב. בחומש דברים, שחוזר על הרבה מהקורות את עם ישראל במדבר, הסיפור מופיע בפרשת עקב ( מקור ), ושם הסיפור מחודד עוד יותר: ט  בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. י  וַיִּתֵּן ה׳ אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. יא  וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה׳ אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. יב  וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה. יג  וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. יד  הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ. בתמצית: משה רבינו בהר, ארבעים ויום וארבעים לילה, לומד את התורה, מגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, מתכונן לחזרה אל העם ולחזור ולהנהיג אותו לארץ המובטחת - ובאותו זמן ממש - חלקים מעם ישראל חוטאים בחטא העגל. בתגובה, אלוקים אומר למשה - זה עם קשה עורף, ומציע למשה ״להחליף״ את העם, בעם יותר מוצלח. קשה לתפוס את מורכבות האירוע - אבל מאוד מעניינת התגובה של משה. הוא לא אומר - ״מה עם אשתי? מה עם הילדים שלנו? עם אחי? האחיינים שלי?״ - הוא פשוט מיד יוצא נגד כל הרעיון של החלפת העם, מתפלל, מתחנן לפני הקב״ה שיבטל את המחשבה הזו, וגם מצליח. מה באה התורה ללמד אותנו בסיפור הזה? מה רצה הקב״ה ממשה? אני חושב שזה היה הניסיון הגדול של משה - שהרי הכי קל לתת לאחרים לשאת באשמה ולחשוב שאנחנו בסדר. שרק ״הם״ אחראים לכישלון. ** חשוב לומר: אני לא מתיימר להציג את הפרספקטיבה האלוקית, ולפרש מה אלוקים ״באמת״ התכוון בדבריו למשה, אלא רק לומר שמפרספקטיבה אנושית, זה פירוש אפשרי של מה שחווה משה רבינו. אבל אלוקים בעצם אומר למשה: הבנתי. אתה יודע להיות מלאך. אתה יודע להיות בשמיים וללמוד תורה בלי לאכול ולשתות ארבעים יום וארבעים לילה. אבל כדי להנהיג, להיות מנהיג של בני-אדם, אתה צריך להיות בן-אדם. אתה צריך להכיר בחולשות שלהם, ולהיות מסוגל לעבוד איתם ולהנהיג אותם למטרה הבאה. את זה, אתה מסוגל לעשות? אז ניתן לך ״מוצא״. אסטרטגיית יציאה. נציע לך להחליף את העם. נראה מה תעשה. האם תקבל את ההצעה? האם תתמקח ותבקש את האישה והילדים, האח והמשפחה? אם כן, אז אתה אולי מלאך - אבל אתה לא מתאים להנהיג בני-אדם... כי מי שלא לוקח אחריות על האנשים שלו, ועל המעשים שלהם, ומתמודד איתם - זה לא מנהיג. משה - מראה לאלוקים שאכן הוא יודע להיות מלאך - אבל גם יודע את המחיר של להיות בן-אדם. להיות מנהיג אמיתי. לא מחליפים עם. גם כשקשה. לא נושאים ונותנים על פרטי ההצעה. לא שוקלים בכלל כזו הצעה. מצילים את העם, ויורדים להתמודד עם הבעיה. לוקחים אחריות - ופועלים לתקן.

(For Hebrew, click here .) Imagine the following situation. You lead a team in a complex project, you're laboring away... then one day your manager calls you to their office. They tell you: I have bad news, and good news. The bad news is that management is unhappy with the project's progress. Your team is dysfunctional, and is not delivering the desired results. The good news is that management is convinced it is not your fault. You are performing very well – it is just your team that is horrendous. After some brainstorming, management decided to let go the entire project team – but you get to keep your job. In fact, management will build a new, super-talented team around you! What would be your reaction? Would you agree? or not? Would you try to negotiate the proposal with management? We can possibly learn a leadership lesson from the first leader of the people of Israel - Moses. In the book of Exo dus ( source ), we ar e told of Moses ascending Mount Sinai to receive the Torah from God. Later in the boo k ( source ), we are told of what happened at the camp of the people of Israel as Moses was preparing to descend from the mountain with the Torah. As it happens, at that very same time Moses is on the mountain to receive the Torah, parts of the people of Israel sinned by making the Golden Calf – apparently worshipping it as an Idol. In response, God turns to Moses and tells him in no uncertain terms - this nation (the people of Israel) is stiff-necked. If you just let me, I will destroy this nation, and from you I will build a great, mighty and numerous nation. In the book of Deuteronomy, which recounts many of the events that happened to the people of Israel in the desert, this story appears ag ain ( source ), and we are offered and even clearer perspective . In essence: Moses is on the mountain for forty days and forty nights, learning the Torah, reaching super-human spiritual levels, preparing to return to the people and continue leading them to the Promised Land - and at that very same time - parts of the people of Israel sin with the Golden Calf. In response, God says to Moses - this is a stiff-necked people, and offers Moses to "replace" the nation with a more successful one. It's difficult to grasp the complexity of this event - but Moses's response is very interesting. He doesn't say - "What about my wife? What about our children? My brother? My nephews?" - he simply immediately opposes the whole idea of replacing the people, prays, pleads before God to cancel this thought, and succeeds. What is the Torah trying to teach us through this story? What did God want from Moses? I think this was Moses's great trial. For it is easiest to let others bear the blame and think that "we" are fine. That only "they" are responsible for the failure. ** It's important to note: I don't presume to present the divine perspective, or interpret what God "really" meant in his words to Moses; only to say that from a human perspective, this is a possible interpretation of what Moses experienced. But God is essentially saying to Moses: I understand. You know how to be super-spiritual. You know how to be in heaven and study Torah without eating or drinking for forty days and forty nights. But to lead, to be a leader of humans, you need to be able to be human. You need to recognize your people's weaknesses, and be able to work around them and lead them to the next goal. Can you do that? So you'll be given an "exit". An escape strategy. We'll offer you to replace the people. Let's see what you'll do. Will you accept the offer? Will you consider it? Will you negotiate and ask to also save your wife and children, brother and family? If so, then maybe you're an super-human - but you're not fit to lead humans... Because someone who doesn't take responsibility for their people, "own" their actions (for better, but typically for worse), and know how deal with them - is not a true leader. Moses shows God that indeed he knows how to be an super-human - but also knows the price of being human. Of being a true leader. One does not replace a people. Even when it's difficult. One does not negotiate the details of the offer. One doesn't even consider such an offer. A true leader stands up for their people, and goes down to deal with the problems. They take responsibility, own the situation - and act to fix things.

Today I Learned(*) the difference between Persistence and Perseverance . Both deal with "getting through" some ordeal, challenge or even an everyday task (though typically it something challenging, and commonly it takes some time to complete). Persistence is “getting through” a challenge I chose to take upon myself. Perseverance is “getting through” a challenge life has “thrown” at me. With some help from DALL•E, I got the above drawing, attempting to depict the difference. The left side shows persistence with a person climbing a mountain they chose, while the right side represents perseverance with a person enduring a sudden storm, symbolizing unexpected life challenges. Looking for two well known people, to help exemplify these definitions, and the difference between them, consider Thomas Edison and Nelson Mandela . Thomas Edison is a well-known example for Persistence . He chose to invent the light bulb and persisted through thousands of failed experiments. Despite the challenges he faced in achieving his goal, he continued to push forward because he was determined to succeed in his self-imposed challenge. Nelson Mandela exemplifies Perseverance . He endured 27 years of imprisonment, a challenge that life thrust upon him due to his fight against apartheid. Despite the harsh conditions and long years of incarceration, he persevered and emerged to lead South Africa toward reconciliation and democracy. (*) It wasn't really today...

I love this quote. It's one of my all time favorites. It can be used when discussing the complexity of natural languages, when trying to be funny while appearing a geek, and generally - quite useful. Yet, I have not found who should be credited with it. See history in the link below: https://quoteinvestigator.com/2010/05/04/time-flies-arrow/

Prayer does not change God, but it changes him who prays. -- Soren Kierkegaard (1813-1855) #quote #philosophy