Search Results

Last month we went sailing, and when I later reviewed the pictures, I had to check and recheck the details... As you can see below, these two pictures were taken in the same location, seconds apart (I didn't realize it until later). The only difference is/was – the direction I pointed my camera. Same world. Different view. "We see the world not as it is - but as we are" (anonymous*) (*) Source of quote unknown. Many theories, no final verdict. See Quote Investigator research

(*) פוסט קצת תורני מהרגיל - אבל ההבנה והתובנה הנובעים ממנו - חברתיים בעליל... אמלק: ביחד אנחנו שווים יותר - כל אחת ואחד שווים יותר בנפרד - וממילא הסך גדול יותר. בספר תהילים (קכ״ב, ב-ג) נאמר: ״עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלִָֽם: יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה-לָּ֥הּ יַחְדָּֽו:״ - והגמרא בתלמוד ירושלמי מצטטת את רבי יהושע בן-לוי (ריב״ל) שאומר: ״א"ר יהושע בן לוי: ׳ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו׳ עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים״. כרקע, חשוב להבין כי בנושא דיני טומאה וטהרה, לא נוהגים לסמוך על כל אחד, אלא בדרך כלל סומכים רק על הצהרות של ״חבר״ - אדם שידוע כמקפיד על דיני טומאה וטהרה. ריב״ל מחדש לנו כי בשלושת הרגלים, כאשר כל עם ישראל עולה לירושלים, אזי ירושלים עושה את כל ישראל ל״חברים״ - כולם הינם בדרגה שניתן לסמוך על הצהרותיהם בנושאי טהרה וטומאה של פירות הארץ. עד כאן תהילים והתלמוד הירושלמי - והחידוש של ריב״ל. אבל מה אנחנו למדים מכך? מה הרעיון מאחורי דבריו של ריב״ל? בעבר שמעתי הסבר יפה וחשוב, שמסביר שאומנם עם ישראל שואף לדרגות הקפדה גבוהה בדיני טומאה וטהרה, ולכן בדרך כלל סומכים רק על ה״חבר״ - אבל כאשר יש כינוס וקיבוץ של העם בשלושת הרגלים, אזי לטובת קידום הערך החשוב במיוחד של אחדות עם ישראל, ובכדי לא לייצר פלגנות דווקא בתקופה שבה כולם נמצאים יחד - אנחנו מוכנים ״לוותר״ מעט על ערך הקדושה (הבא לידי ביטוי באמצעות הקפדה על דיני טומאה וטהרה) לטובת חיבור ואחדות (ולכן נעשה את כל ישראל כאילו הם בדרגת ״חבר״, ונקבל את הצהרותיהם בנושא טומאה וטהרה). אבל בשיעור שהייתי בו לאחרונה הועלתה אפשרות אחרת. יכול להיות שאנחנו בכלל לא מוותרים על ערך הקדושה לטובת ערך האחדות וה״ביחד״. אלא, שנדרשת ״כמות״ קדושה מסויימת. כאשר מדובר ביחידים מעם ישראל, הם נדרשים לרמת קדושה שבה כל אחד נדרשת להקפיד על טומאה וטהרה ברמה של ״חבר״, כדי שנשיג את ״כמות״ הקדושה הזו. אבל, כאשר מתאסף העם כולו (בירושלים, בשלוש הרגלים), הוא מהווה ״מכפיל״ כוח, ומקפיץ מדרגה של רמת הקדושה. ואז, היחידים שבדרך כלל אינם במעלת ״חבר״, מגיעים למעלת חבר - לא ״כאילו״, לא בוויתור - אלא פשוט שכוחו העם, כוח האחדות, כוח ה״ביחד״ - מכפיל את רמת הקדושה של כל יחיד ויחיד - ומעלה את הסך הכל הכללי של ״כמות״ הקדושה אל מעבר לכמות הנדרשת, ומאפשר הגעה למסה הקריטית. ביחד אנחנו שווים יותר - כל אחת ואחד שווים יותר בנפרד - וממילא הסך גדול יותר. זה לא וויתור. זו לא פשרה. זה בעצם האידיאל, הלכתחילה. המצב הרצוי. ה״מכפיל״ של ה״ביחד״.

The Epictetus quotes I posted on May (link at the bottom of this post) got mixed-feedback - some liked, some criticized. I hope this month will work out better. I stumbled upon the following Quora answer by Aime Ishimwe, who answered the question: "What is the sharpest-pointiest thing in the world?" (link at the bottom of this post). * The original answer had 35 quotes. I removed some, reordered them, and grouped them as I saw fit - but I would have found about them without Aime Ishimwe - so thank you! And thank you Steven Wright. Some you'll possibly/hopefully enjoy - but others worth thinking about - and using. And reusing. Stop and Think A conscience is what hurts when all your other parts feel so good. A clear conscience is usually the sign of a bad memory. If everything seems to be going well, you have obviously overlooked something. When everything is coming your way, you're in the wrong lane. The sooner you fall behind, the more time you'll have to catch up. Experience is something you don't get until just after you need it. The early bird may get the worm, but the second mouse gets the cheese. Why do psychics have to ask you for your name? A conclusion is the place where you got tired of thinking. To steal ideas from one person is plagiarism; to steal from many is research. Hard work pays off in the future; laziness pays off now. If you want the rainbow, you got to put up with the rain. Depression is merely anger without enthusiasm. Eagles may soar, but weasels don't get sucked into jet engines. My mechanic told me, "I couldn't repair your brakes, so I made your horn louder." Enjoy Half the people you know are below average. 99% of lawyers give the rest a bad name. 82.7% of all statistics are made up on the spot. Ambition is a poor excuse for not having enough sense to be lazy. The hardness of the butter is proportional to the softness of the bread. The problem with the gene pool is that there is no lifeguard. Everyone has a photographic memory; some just don't have film. If at first you don't succeed, skydiving is not for you. Cynically Funny All those who believe in psycho kinesis, raise my hand. I almost had a psychic girlfriend, ..... But she left me before we met. (Link to my post with Epictetus quotes) (Link to Wikipedia entry on Steven Wright) (Link to Aime Ishimwe answer on Quora)

Disclaimer: I found this works great for me. Both in my personal dilemmas, and whenever people asked for my opinion (that was their first mistake 😊). I believe it will work well for you too. No guarantees. (While I have been using this intuitively for many many years, I first heard the formalization of it in a TEDx talk by Prof. Yossi Yassour, with roots in Behavioral Economics. Link below). It works best for two-or-more options, yes/no dilemmas, and requires little effort. Questions such as: Should I buy this property? Or should I continue looking? Should I sell this property? Or hold on to it? Should I accept this job offer? Or the other job offer? Should I leave my current position? Should I cancel accept the invite to the event? Or reject it? (If you have another dilemma you'd like to try, and you're not sure how to apply – please – contact me and let's give it a try.) And here it is – in a nutshell, and to use Prof. Yassour terminology, you should use Passive Decision Making instead of Active Decision Making. Let's take the case of the two jobs offers. Suppose you're fortunate enough to have two job offers on the table, and you're not sure which one to take. Both have certain advantages - and other disadvantages. Not trivial to compare. You like both. But you need to make up your mind. What you should do is the following... Imagine you just got a phone call from company A, regarding job offer A, telling you they are really sorry - but the job offer is no longer relevant. So effectively, you must take job offer B. Are you relieved? Or do you feel you've missed the opportunity of you life? Now, flip the situation. Imagine you just got a phone call from company B, regarding job offer B, telling you they are really sorry - but the job offer is no longer relevant. So effectively, you must take job offer A. Are you relieved? Or do you feel you've missed the opportunity of you life? I dare say, in most case, you'll have clear "feeling", intuition, of which of these phone calls you prefer to get. If you prefer the phone call from company A... then you probably prefer the job offer from company B, and vice versa. That's it. Use Passive Decision Making (a "what if someone made the decision for me" approach) - would you be relieved? (Link to TEDx talk, in Hebrew, with English subtitles. Slightly more than 16 minutes, but listen in x2, it still makes sense)

(Lots of credit to Max Cordova and Everyday Power) During a course in Behavioral Decision Making, I ran into the following quote: There is only one way to happiness and that is to cease worrying about things which are beyond our power. I really liked it, so I tracked down its source, and it seems it's attributed to Epictetus (50-135 AD), a "...Greek Stoic philosopher... (who) was born into slavery at Hierapolis... (and who) taught that philosophy is a way of life and not simply a theoretical discipline." (Wikipedia) I liked it so much, that I went on to track more of his quotes, and selected some of the best (of those I found) below his picture. Scroll to enjoy. (Or browse to everydaypower.com to see the complete list...) #philosophers_can_bring_value #dont_worry_about_what_you_cant_control There is only one way to happiness and that is to cease worrying about things which are beyond the power or our will. Man is not worried by real problems so much as by his imagined anxieties about real problems #be_happy_with_what_you_have He is a wise man who does not grieve for the things which he has not, but rejoices for those which he has. Authentic happiness is always independent of external conditions. #thoughts_and_circumstances We are not disturbed by what happens to us, but by our thoughts about what happens to us. It is not so much what happens to you as how you think about what happens. People are not disturbed by things, but by the views they take of them. It’s not what happens to you, but how you react to it that matters. #friends_and_friendship The key is to keep company only with people who uplift you, whose presence calls forth your best. Other people’s views and troubles can be contagious. Don’t sabotage yourself by unwittingly adopting negative, unproductive attitudes through your associations with others. Be careful whom you associate with. It is human to imitate the habits of those with whom we interact. We inadvertently adopt their interests, their opinions, their values, and their habit of interpreting events. #blame Small-minded people blame others. Average people blame themselves. The wise see all blame as foolishness To accuse others for one’s own misfortune is a sign of want of education. To accuse oneself shows that one’s education has begun. To accuse neither oneself nor others shows that one’s education is complete. #way_of_life Don’t explain your philosophy. Embody it.

An English version, followed by Hebrew one - גירסה בעברית תופיע אחרי האנגלית Unfortunately, the state of Israel is in political and social turmoil over actions the coalition and government – led by a majority of 64 members-of-Knesset – are taking. There's lots of criticism about what is being done, even more criticism about how it is being done – and counter-criticism about the right and the responsibility of the majority to rule and to make changes, and "what are you complaining about? we were elected to make changes, and you'd do the same if you were elected – and you did the same when you ruled" and "why didn't you do all these basic things when you ruled?" and more of the same language. I find the current discourse in the Israeli society is very frustrating, and the language used is quite extreme and apocaliptic. And yet. I believe things will be better. Of that I'm sure. But then what? What will happen the day after tomorrow? What should materially change here for the better? Here are my two cents. We must change the discourse from one of "my rights" and "my entitlements" ("I have a right to...", "I am entitled to...") to a "your rights" - and "my commitments" ("You have a right to..." and "I am committed to..."). For that we need to two fundamental pillars upon which to lay the foundation of change and hope. The first is that we all must contribute. Something. Some form of national service is required. For the greater community. There may be exceptions - but they must be exceptions. Small exceptions. Agreed upon exceptions. And, if you're unwilling to contribute - maybe you should not vote? After all - you're not interested in playing by the rules - so shouldn't there be a limit to your impact on the rules? The second is that some basic laws should not be negotiable. Some form of constitution is required. Minimalist. Basic. And very (very!) hard to amend. Too much regulation is never good. Too many processes are never good. So very basic, very minimalist. But the rules of the game should not be easily changeable, hence must be protected as a constitution. The rest is in the details. Not easy to achieve (not the basics, not the rest, not the details) - but that's my two cents. Good luck to all of us. למרבה הצער, מדינת ישראל בסערה פוליטית וחברתית על רקע פעולות של הקואליציה והממשלה - בראשות רוב של 64 חברי כנסת, שינויים מהותיים במדינה. יש הרבה ביקורת על מה שנעשה, עוד יותר ביקורת על איך זה נעשה - וביקורת נגדית על זכותו (ואחרויותו) של הרוב לשלוט ולבצע שינויים, ו"על מה אתם מתלוננים? נבחרנו לעשות שינויים, והייתם עושים את אותו הדבר אם אתם הייתם נבחרים - ועשיתם את אותו דבר כשהייתם בשלטון" ו"למה לא עשיתם את כל השינויים שפתאום אתם מציעים - כשאתם הייתם בשלטון?" ועוד ועוד טרוניות ותלונות. אני מוצא שהשיח הנוכחי בחברה הישראלת הוא מתסכל במיוחד, ומשתמש בשפה קיצונית ואפוקליפטית ששמעתי מזה הרבה זמן. ועדיין. אני מאמין שיהיה טוב יותר. אני בטוח. אבל אז מה? מה יקרה מחרתיים? מה צריך לשנות כאן באופן מהותי לטובה? הנה ה-מחשבות-בגרוש שלי. אני בטוח שכל מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות צמאים לדעתי, וקוראים אותה כאן. צריך לשנות את השיח מ-שיח של זכויות (״מגיע לי...״) ל-שיח של מחוייבויות ודאגה לזכויות האחר (״מגיע לך...״ ו-״אני מחוייב.ת ל...״). לשם כך אנחנו נדרשים לשני יסודות מהותיים, שעליהם אפשר לבנות בנין של שינוי ותקווה. הראשון הוא שכולנו חייבים לתרום. משהו. נדרש שירות לאומי כלשהו. למען הקהילה. יכול להיות שניתן לפטור חריגים - אבל הם חייבים להיות חריגים. ומעט מהם. ובהסכמה. ומי שלא מוכן לתרום - אולי לא יצביע? בכל זאת - מי שלא מעוניין לשחק לפי הכללים - אולי צריך להיות מוגבל ביכולת ההשפעה על הכללים? השני הוא שכמה חוקים בסיסיים צריכים להיות (מעשית) לא-נתונים-למשא-ומתן. נדרשת צורה כלשהי של חוקה. מינימליסטית. בסיסית. ומאוד (מאוד!) קשה לשינוי. יותר מדי כללים - זה גם לא בריא. אז חוקה מאוד בסיסית, מאוד מינימליסטית. אבל כללי המשחק לא צריכים להיות ניתנים לשינוי בקלות, ולכן יש להגן עליהם כחוקה. השאר בפרטים. זה לא קל (לא הסכמות הבסיס, לא מה שבא אחר כך, ובטח לא הפרטים) - אבל אולי זה בסיס למשהו שאפשר לבנות עליו מדינה שכולנו חלק ממנה - וכולנו גאים להיות חלק ממנה. בהצלחה לנו.

As part of school project, while preparing a presentation, a super-smart person on our team (you know who you are!) proposed we add to the slides - our personal mottos. Wow! Boom! We all loved the idea - and adapted the presentation accordingly. By definition, a motto is "a short sentence or phrase chosen as encapsulating the beliefs or ideals guiding an individual, family, or institution." (Oxford Dictionary, google search result). I've been using this concept numerous times since, including at an event with close friends, where we all contributed - and guessed contributors of - mottos. But why? Why do people like mottos? I believe it's because when someone offers you a motto (whether their own, or quoted) - they offer you a brief snapshot of who they are, what are their beliefs and what they value - a brief and unique perspective of themselves. And since I really appreciate perspectives, here are some of my favorites (including the one that started it all - which is the first one on the post, just right here after the line!) I did my best to correctly attribute them where relevant. If you have corrections - please LMK. [Quote first. Attribution follows) The same boiling water that softens the potato, hardens the egg. It's what you're made of. Not the circumstances. (Mel Robbins) Be Kind. Intelligence, Talent, Appearance - are given, but Kindness is a choice you make. So be Kind. The only difference between people who succeed and those who don't is that successful people didn't give up when they encountered failure. Don't worry about things you can't control. Save your energy for things you can change. Anyone can find a problem. Only people with the right attitude solve it. You can’t slow down progress. You can choose to be the last to adopt it, or the first to benefit from it. In theory, there is no difference between theory and practice. But, in practice, there is. (Benjamin Brewster. Probably. See Quote Investigator) Two things are infinite: the universe and human stupidity; and I’m not sure about the universe! (Albert Einstein. Or not. See Quote Investigator) The Harder I Practice, the Luckier I Get. (A golf player. Or not. See Quote Investigator) Good, better, best. Never let it rest. (Un)til your good is better and your better is best. (St. Jerome) Life is what happens to you while you're busy making other plans. (Allen Saunders. Not John Lennon. See Quote Investigator) Common Sense is Not So Common (François-Marie Arouet, a.k.a Voltaire, 1696-1778)

במסגרת ה״איזה כיף פה בארץ עם כל מה שקורה פה״, לראשונה בחיי (אני חושב) הלכתי לאחת ההפגנות. לא זו של ההייטק, סה״כ אני שוב סטודנט. של פריבילגים, בעיר מגורי, במרחק הליכה מהבית, ובלי פקקים... באופטימיותי קיויתי שאני הולך להפגנה של ״מה קורה פה? כדאי שנתאפס על עצמינו לפני שהכל ייחרב״ (או לפחות זו ההפגנה שקיויתי שאני הולך אליה. רמז - לא בדיוק). הינה שתי התובנות שלי מההפגנה: (1) איומים בנזק כלכלי לא ישפיעו על השותפים של ביבי - הם רגילים ומוכנים לחיות באיומים. הם מאמינים (כמו שגם אני מאמין לצורך הענין) שמה שנכון לעשות, נכון לעשות - גם אם ילווה בנזק כלכלי. [על ביבי זה משפיע, הוא מבין היטב את ההשלכות הכלכליות - אבל מה האלטרנטיבה שלו? מי עוד מוכן לתת לו להיות ראש ממשלה?] (2) עד שלא יישמעו קולות (בהפגנות, ובתקשורת) של ״גם אנחנו לא בסדר. יש צורך לתקן. אבל לא להרוס ולבנות מחדש אלא בשותפות״ - אף אחד לא יספור את ההפגנות חוץ מאילו שתומכים בהן גם ככה. הקולות בהפגנות הם: אתם לא בסדר. אוסף של מושחתים. אנחנו (ורק אנחנו) מושלמים. תפסיקו להתנהג חד-צדדית. בואו נדבר. אני מדבר על קולות בסגנון: חפרנו לעצמינו בור. לא ספרנו אתכם. היינו כל כך בטוחים שאנחנו - ורק אנחנו צודקים. אנחנו מבינים שיש מה לתקן. אצלינו. ואצליכם. בואו נדבר. אני אנסה לחשוב ולדבר כך. מקווה שלא רק אני. אז שיהיה לנו שבוע טוב. (אומרים לי שאני נאיבי ואופטימי. זה נכון במובן מסויים - בגדול, למרות הכל, אני מאמין שיהיה טוב.) (* זה פוסט חברתי באופיו - אבל אני ארשה לעצמי לפרסם גם ברשת המקצועית. סליחה אם בזבזתי לכם 2 דקות.)

לכבוד חג החנוכה (ובאיחור של שבוע), רק תמונות של החנוכיה, בכל הלילות. חג שמח! In Honor of Hanukah (and a week late), the Holiday of Lights, only pictures of the Hanukah Lamp, all 8 nights. Happy Holidays!

לרשום בווייז: פארק צבעי רמון יצא לנו להיות באיזור מכתש רמון - איזור עם כמה וכמה מסלולים רגליים יפים - אבל לא היינו ערוכים למסלול רגלי. עם זאת, לא רצינו לוותר על טיול - ו״מצאנו״ את פארק לאומי-צבעי רמון (הקישור מוליך לאתר של רשות הטבע והגנים, אבל כל גיגול פשוט יוליך אתכם לשפע של מידע). המסלול שסימנו עביר לרכב משפחתי (עד כדי אזהרות מפני הצפות). בכיוון הלוך, מכביש-40 לחניון בארות, מהכניסה של פארק צבעי רמון, כל הדרך הינה על כביש סלול - שניתן גם לחזור בו. עם זאת, בדרך חזרה ניתן לחזור על כביש עפר (סימון שבילים אדום) שעביר לרכב משפחתי - וייתן לכם תחושה של נסיעה באמצע המדבר... ממש כאילו אתם ג׳יפ. ממש מומלץ לעצור לקפה בחניון בארות - יש שם מתחם יפהפה שכולל שירותים, מאהל, וקיוסק בסיסי - וגם נקודת תצפית, עם שתי משקפות חזקות מאוד בצד הצפוני של החניון. נקודת התצפית נועדה לתצפית כוכבים - אבל גם באור יום זו חוויה מהנה לצפות במשקפות. זמן הנסיעה במסלול ״נטו״ היא כ-30-40 דקות, אבל קחו את הזמן, תעצרו בנקודות עניין ובחניון בארות - והנה לכם טיול של שעתיים-שלוש, לא כולל זמן הגעה וחזרה מהמסלול - ואפילו לא תזיעו. * הערה חשובה אחת (וחצי): - הפנייה מכביש 40 לדרך העפר המובילה לראש המסלול מותרת מכיוון דרום בלבד. (בעברית זה אומר שאם אתם באים מכיוון מצפה רמון (ולא מכיוון אילת), אתם צריכים *לעבור* את הכניסה לפארק, לחפש נקודה חוקית ומותרת לפניית פרסה זהירה - ולחזור חזרה. - ועוד יותר חשוב - בכל מקור אינטרנטי שקראנו על המסלול, מציינים כי הכניסה לפארק היא מ״כביש 40, בין סימני ק"מ 86–87״ - אבל מנסיעה בשטח ראינו כי הירידה היא בין סימני ק"מ 87–88 - אז שימו לב למה שקורה בשטח...

אחרי הרבה זמן, ובאיחור אלגנטי של חודש (מאז שטיילתי), הנה תמונות מהמסלול של נחל דולב. זה מסלול יפהפה, של כ-7.5 קילומטר, שיצא לנו לעשות בסוף תקופת החגים. לקח כ-שעתיים וחצי - אבל בקבוצה של 5 אנשים אני מעריך שייקח יותר קרוב ל-4-5 שעות. סימון השבילים ברור ברוב המוחלט של המסלול, ורק בשתי נקודות צריך לשים לב: 1. במפה שלמעלה - הפניה החדה מערבה קצת אחרי סימון הקילומטר הראשון (לא להתבלבל ולהיכנס לתוך כרם... 2. בקילומטר ה-4.5 לערך, ליד המאהל (החוקי), כשמתחילים לפנות חזרה, ומטפסים צפון-מזרחית, קל לפספס את הסימון שבילים. הפניה עצמה לשביל האדום (שפונה מהשביל השחור עליו היינו עד עכשיו) די ברורה - אבל הסימון על השביל (בהתחלה) קצת נעלם. חוצמיזה - מסלול מהמם, מוצל בחצי הראשון - ונפלא לפתוח בו את היום.

(First submitted as term paper in the course: Psycholinguistics: Language in Persuasion, September 2022) Introduction “Misunderstanding is the cause of 90% of all conflict” claims Freshley (2016), a professional meeting facilitator and trainer. Though Freshley does not offer support for this claim, it does resonate with the Sapir/Whorf hypothesis of linguistic relativism (Whorf, 1939/2012, p. 138): “Are our own concepts of ‘time,’ ‘space,’ and ‘matter’ given in substantially the same form by experience to all men or are they in part conditioned by the structure of particular languages?”. Simply put, the Sapir/Whorf hypothesis questions whether people speaking different languages perceive the world differently, and as such are prone to more misunderstandings and conflicts. While presented as a question, Whorf suggests that the answer is in the affirmative: Language influences the way individuals perceive the world - individuals who differ in their primary language perceive the world around them in different ways. Whorf (1939/2012) believes this is the result of the way the brain processes words related to the real world. Therefore, conversely, one must wonder whether a globally shared language would improve the world. A brief review of the literature reveals what opportunities and costs a globally shared language may carry, and we propose a possible third option, which we feel offers a balance of the opportunities and costs. Discussion The idea of a single common language is not a new one. The Bible tells the story of the Tower of Babel. According to Judaic biblical sources (Genesis 11, 1-9), all humans spoke a single language and decided to use the opportunity to build a tower that would reach the sky, with a declared goal of uniting all people. That story had a sad ending, as God deemed their actions unworthy, destroyed the tower and dispersed the people all over the land. Later Judaic interpretations (ben-Horkanos, 8th century) claim that God’s wrath was because the people of Babel used the single language to create a dehumanizing society, where the only important thing was The Tower. According to ben-Horkanos, the society of builders would treat the loss of a brick as a big deal – and the loss of human life as meaningless: “What did they do? They baked bricks… If a man fell and died, they paid no heed to him, but if a brick fell, they sat down and wept… ‘when will another one come in its stead?’”. Irrespective of the interpretation, the story suggests that a single language – like almost any development by humankind – may be used for good – or might be used for evil. Considering Freshley’s (2016) claim that misunderstanding is the source of conflict and taking the premise of linguistic relativism to its extreme allows us to hope that a common global language could lead humankind to be more understanding and experience less conflict. In addition to the decrease in conflict and misunderstanding – cooperation would increase and improve. Yao & Lim (2019) found that people who share a language are better at solving problems together, increasing trust and overall laying the ground for people to want to work together. A globally shared language would allow for more and easier trade among people. Lohmann (2010) establishes that language barriers have a negative effect on trade between people and nations. To quantify this obstacle he developed the LBI (Language Barrier Index) and added LBI to a version of the gravity equation of trade introduced by Rose (2004). Employing the measure, Lohman was able to show that the higher the language barrier, the lower the trade. This finding implies that the lower the barrier – the more trade, leading to more people being involved in trade, and more people benefitting from trade – thus increasing the global utility and social good. While the good of a globally shared language is plentiful (decreased conflict, decreased misunderstanding, increased cooperation and trust, increased global trade and welfare), some researchers feel it may come at a cost. First and foremost, if all humankind “dropped” their current primary language, to adopt a globally shared language – humankind would risk losing the traditions and culture associated with the defunct languages, as Nuwer (2014) suggests in Languages: Why we must save dying tongues. Furthermore, there is significant research in multiple disciplines establishing the value of bilingualism. This value may be lost should the world move to a single globally shared language. In the most basic consequence, Perani & Abutalebi’s research (2015) found bilingualism may delay dementia by an average of 4 years. Bilingualism not only impacts quality-of-life at old age, but Yang & Yang (2016, p. 134) also identified “the positive impact of early childhood and adult bilingualism on the attention system”. However, perhaps one of the most surprising values associated with bilingualism is that of creativity (Ricciardelli, 1992). Research shows a positive impact of bilingualism on creativity, whereby bilinguals are more creative than monolinguals. Conclusion In summary, there are numerous advantages to humankind sharing a global language – yet displacing local languages or dropping bilingualism comes with significant costs. While we could claim one side out-values the other, we would like to propose the findings may point at a third alternative – a globally shared language, to serve as a second language(*) – alongside the local languages. This would enable humankind to retain the benefits of traditions and cultures associated with local languages and bilingualism – while enjoying the benefits of a shared global language, allowing for many conflicts to be managed better – by people understanding each other. (*) Side Note: It is interesting to note that Zamenhof’s creation of the Esperanto language in 1887 (described first in in Dr. Esperanto's International Language) may be considered as a step in this direction, as Yaffe (2017), claims that Zamenhof himself thought Esperanto to be a second language – augmenting local languages.