(*) פוסט קצת תורני מהרגיל - אבל ההבנה והתובנה הנובעים ממנו - חברתיים בעליל...
אמלק: ביחד אנחנו שווים יותר - כל אחת ואחד שווים יותר בנפרד - וממילא הסך גדול יותר.
בספר תהילים (קכ״ב, ב-ג) נאמר: ״עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלִָֽם: יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה-לָּ֥הּ יַחְדָּֽו:״ - והגמרא בתלמוד ירושלמי מצטטת את רבי יהושע בן-לוי (ריב״ל) שאומר: ״א"ר יהושע בן לוי: ׳ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו׳ עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים״.
כרקע, חשוב להבין כי בנושא דיני טומאה וטהרה, לא נוהגים לסמוך על כל אחד, אלא בדרך כלל סומכים רק על הצהרות של ״חבר״ - אדם שידוע כמקפיד על דיני טומאה וטהרה. ריב״ל מחדש לנו כי בשלושת הרגלים, כאשר כל עם ישראל עולה לירושלים, אזי ירושלים עושה את כל ישראל ל״חברים״ - כולם הינם בדרגה שניתן לסמוך על הצהרותיהם בנושאי טהרה וטומאה של פירות הארץ.
עד כאן תהילים והתלמוד הירושלמי - והחידוש של ריב״ל.
אבל מה אנחנו למדים מכך? מה הרעיון מאחורי דבריו של ריב״ל?
בעבר שמעתי הסבר יפה וחשוב, שמסביר שאומנם עם ישראל שואף לדרגות הקפדה גבוהה בדיני טומאה וטהרה, ולכן בדרך כלל סומכים רק על ה״חבר״ - אבל כאשר יש כינוס וקיבוץ של העם בשלושת הרגלים, אזי לטובת קידום הערך החשוב במיוחד של אחדות עם ישראל, ובכדי לא לייצר פלגנות דווקא בתקופה שבה כולם נמצאים יחד - אנחנו מוכנים ״לוותר״ מעט על ערך הקדושה (הבא לידי ביטוי באמצעות הקפדה על דיני טומאה וטהרה) לטובת חיבור ואחדות (ולכן נעשה את כל ישראל כאילו הם בדרגת ״חבר״, ונקבל את הצהרותיהם בנושא טומאה וטהרה).
אבל בשיעור שהייתי בו לאחרונה הועלתה אפשרות אחרת.
יכול להיות שאנחנו בכלל לא מוותרים על ערך הקדושה לטובת ערך האחדות וה״ביחד״.
אלא, שנדרשת ״כמות״ קדושה מסויימת.
כאשר מדובר ביחידים מעם ישראל, הם נדרשים לרמת קדושה שבה כל אחד נדרשת להקפיד על טומאה וטהרה ברמה של ״חבר״, כדי שנשיג את ״כמות״ הקדושה הזו.
אבל, כאשר מתאסף העם כולו (בירושלים, בשלוש הרגלים), הוא מהווה ״מכפיל״ כוח, ומקפיץ מדרגה של רמת הקדושה.
ואז, היחידים שבדרך כלל אינם במעלת ״חבר״, מגיעים למעלת חבר - לא ״כאילו״, לא בוויתור - אלא פשוט שכוחו העם, כוח האחדות, כוח ה״ביחד״ - מכפיל את רמת הקדושה של כל יחיד ויחיד - ומעלה את הסך הכל הכללי של ״כמות״ הקדושה אל מעבר לכמות הנדרשת, ומאפשר הגעה למסה הקריטית.
ביחד אנחנו שווים יותר - כל אחת ואחד שווים יותר בנפרד - וממילא הסך גדול יותר.
זה לא וויתור. זו לא פשרה. זה בעצם האידיאל, הלכתחילה. המצב הרצוי. ה״מכפיל״ של ה״ביחד״.