ביום הזיכרון+יום העצמאות ה-73 של ישראל, היינו בירושלים.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים (תהילים קכ״ו)
ביום הזיכרון סיירנו בעקבות לוחמי תש״ח בעיר העתיקה, וסיימנו עם שקיעה ליד הכותל, שם התפללנו את תפילת יום העצמאות החגיגית.
בתפילה בכותל, יצא לנו לשמוע את הרב הראשי לישראל - הרב דוד לאו - מדבר.
הוא אמר (לקהל, שהורכב בעיקר מעולים):
זכיתי למה שאתם לא זכיתם - זכיתי להיוולד בארץ ישראל, ולגדול בארץ כיהודי ישראלי.
אבל אתם זכיתם למה שאני לא זכיתי - לבחור בארץ ישראל, ולעלות אליה.
אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ (מתוך תפילת שחרית)
בבוקר יום העצמאות טיילנו בטיילת החומות הצפונית (הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי) ויצא לנו לראות חלקים של מטס חיל-האוויר שם.
מרומם ומדהים, ותחושה של זכות עצומה שנפלה בחלקינו, להיות עם חופשי בארצינו, על חומותייך ירושלים - דבר שרבים וטובים לא זכו לו.
אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ (מתוך תפילת שחרית)
החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות מזכיר לנו את הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו - ואת המחיר העצום ששילמו הנופלים - ושהמשפחות שלהם ממשיכות לשלם כל יום.
טוֹב, לְהֹדוֹת לַה׳ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן (תהילים צ״ב)
מוטל עלינו להיות ראויים לקרבן ולמחיר, וללמוד מהנופלים - ומתכונותיהם המיוחדות - ובכך להנכיח ולהנציח אותם ביומיום.