An English version, followed by Hebrew one - גירסה בעברית תופיע אחרי האנגלית
Unfortunately, the state of Israel is in political and social turmoil over actions the coalition and government – led by a majority of 64 members-of-Knesset – are taking.
There's lots of criticism about what is being done, even more criticism about how it is being done – and counter-criticism about the right and the responsibility of the majority to rule and to make changes, and "what are you complaining about? we were elected to make changes, and you'd do the same if you were elected – and you did the same when you ruled" and "why didn't you do all these basic things when you ruled?" and more of the same language.
I find the current discourse in the Israeli society is very frustrating, and the language used is quite extreme and apocaliptic.
And yet.
I believe things will be better. Of that I'm sure. But then what?
What will happen the day after tomorrow?
What should materially change here for the better?
Here are my two cents.
We must change the discourse from one of "my rights" and "my entitlements" ("I have a right to...", "I am entitled to...") to a "your rights" - and "my commitments" ("You have a right to..." and "I am committed to...").
For that we need to two fundamental pillars upon which to lay the foundation of change and hope.
The first is that we all must contribute.
Something.
Some form of national service is required. For the greater community.
There may be exceptions - but they must be exceptions. Small exceptions.
Agreed upon exceptions.
And, if you're unwilling to contribute - maybe you should not vote?
After all - you're not interested in playing by the rules - so shouldn't there be a limit to your impact on the rules?
The second is that some basic laws should not be negotiable.
Some form of constitution is required. Minimalist. Basic. And very (very!) hard to amend.
Too much regulation is never good. Too many processes are never good. So very basic, very minimalist.
But the rules of the game should not be easily changeable, hence must be protected as a constitution.
The rest is in the details.
Not easy to achieve (not the basics, not the rest, not the details) - but that's my two cents.
Good luck to all of us.
למרבה הצער, מדינת ישראל בסערה פוליטית וחברתית על רקע פעולות של הקואליציה והממשלה - בראשות רוב של 64 חברי כנסת, שינויים מהותיים במדינה.
יש הרבה ביקורת על מה שנעשה, עוד יותר ביקורת על איך זה נעשה - וביקורת נגדית על זכותו (ואחרויותו) של הרוב לשלוט ולבצע שינויים, ו"על מה אתם מתלוננים? נבחרנו לעשות שינויים, והייתם עושים את אותו הדבר אם אתם הייתם נבחרים - ועשיתם את אותו דבר כשהייתם בשלטון" ו"למה לא עשיתם את כל השינויים שפתאום אתם מציעים - כשאתם הייתם בשלטון?" ועוד ועוד טרוניות ותלונות.
אני מוצא שהשיח הנוכחי בחברה הישראלת הוא מתסכל במיוחד, ומשתמש בשפה קיצונית ואפוקליפטית ששמעתי מזה הרבה זמן.
ועדיין.
אני מאמין שיהיה טוב יותר. אני בטוח. אבל אז מה?
מה יקרה מחרתיים?
מה צריך לשנות כאן באופן מהותי לטובה?
הנה ה-מחשבות-בגרוש שלי.
אני בטוח שכל מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות צמאים לדעתי, וקוראים אותה כאן.
צריך לשנות את השיח מ-שיח של זכויות (״מגיע לי...״) ל-שיח של מחוייבויות ודאגה לזכויות האחר (״מגיע לך...״ ו-״אני מחוייב.ת ל...״).
לשם כך אנחנו נדרשים לשני יסודות מהותיים, שעליהם אפשר לבנות בנין של שינוי ותקווה.
הראשון הוא שכולנו חייבים לתרום.
משהו.
נדרש שירות לאומי כלשהו. למען הקהילה.
יכול להיות שניתן לפטור חריגים - אבל הם חייבים להיות חריגים. ומעט מהם. ובהסכמה.
ומי שלא מוכן לתרום - אולי לא יצביע?
בכל זאת - מי שלא מעוניין לשחק לפי הכללים - אולי צריך להיות מוגבל ביכולת ההשפעה על הכללים?
השני הוא שכמה חוקים בסיסיים צריכים להיות (מעשית) לא-נתונים-למשא-ומתן.
נדרשת צורה כלשהי של חוקה. מינימליסטית. בסיסית. ומאוד (מאוד!) קשה לשינוי.
יותר מדי כללים - זה גם לא בריא. אז חוקה מאוד בסיסית, מאוד מינימליסטית.
אבל כללי המשחק לא צריכים להיות ניתנים לשינוי בקלות, ולכן יש להגן עליהם כחוקה.
השאר בפרטים.
זה לא קל (לא הסכמות הבסיס, לא מה שבא אחר כך, ובטח לא הפרטים) - אבל אולי זה בסיס למשהו שאפשר לבנות עליו מדינה שכולנו חלק ממנה - וכולנו גאים להיות חלק ממנה.
בהצלחה לנו.